התיישבות פראנקית כפרית בממלכת ירושלים הלטינית. פרק סיכום ומסקנות
Ellenblum, 2003
גישת "המודל הקיים" כוללת את המונח "התיישבות צלבנית". אולם "מסעי הצלב" היו מוגבלים במרחב ובזמן ולוחמניים באופיים, ואילו "ההתיישבות הפראנקית" היתה אזרחית יותר באופייה ונמשכה פרקי זמן ארוכים יותר. אמנם מסעי הצלב הם אלה שיצרו את המרחב הטריטוריאלי שבו הוקמה ההתיישבות הפראנקית, והיא היתה תולדה טבעית של הכיבוש הצבאי, אולם מדובר בשני תהליכים נפרדים, שניתן לראות אותם כשני שלבים ביצירתה של "התיישבות באזור ספר".
ההבדלים בין השלב "הצלבני" של יצירת אזור הספר, סימון הגבולות וכיבושם, לבין שלב ההתיישבות הפראנקית, שבו אזור הספר מתמלא במתיישבים ובמהגרים, נחקקים בזיכרון הקיבוצי. בתהליך זה זיכרון השלב הראשון נהפך למיתוס, משתתפיו מתוארים במונחים ציוריים, ומהם נבחרות דמויות שמעניקות למיתוס הילה של אידיאליזם והקרבה עצמית. הסמלים המיתולוגיים נבחרים בהתאם למאפייני האזור: לוחמים, אם האזור נכבש במלחמה, קדושים, אם מדובר בחזית דתית, או דמויות אינדיווידואליסטיות. לאישים אלה מואצל נופך אידיאליסטי לטובת חינוך הדורות הבאים.
בקרב חיל החלוץ הכובש היו בוודאי רבים שהונעו מסיבות אישיות ולא אלטרואיסטיות, אולם המיתוס מתעלם מהפרטים ומתייחס לכולם כדמות קיבוצית יחידה בעלת מאפיינים משותפים. מיתוס הספר הוא בעל ערך רק אם הוא מעמת בין דור החלוצים לדורות הבאים. לכל מיתוס כזה יש קהל יעד מוגדר – בני הדורות הבאים, המוצגים כחלשי אופי, בניגוד לדור החלוצים. המהגרים והגל השני של המתיישבים אינם נחשבים בעיני בני זמנם (יוצרי המיתוס) ל"חלוצים", ועם הזמן הם נעשים בני תמותה רגילים שחולשותיהם מאפילות על מעשיהם. המיתוסים שואפים לחנך את בני הדור השני ולהשפיע עליו.
החברה החדשה הנוצרת באזורי הספר מעבירה מסרים סותרים באשר לנאמנותה לאידיאלים של הספר: ככל שהחברה מתגבשת היא נוטה להפגין כלפי חוץ את נאמנותה לעקרונות המיתוס של הספר, בעיקר כדי לזכות בסיוע או בהכרה מהחברות שמהן באו חבריה. החברה החדשה תדגיש שכיבוש הספר לא הושלם, ושהמשימה המיתית של הכיבוש עדיין בעיצומה. אולם בו בזמן מתפתח בחברה זו הלך רוח שונה המיועד לצורכי פנים: האליטה האינטלקטואלית שואפת להנציח את מיתוס הספר, והיא ממריצה את המתיישבים החדשים ומטיפה להם לראות בו מופת וללכת בעקבותיו ולא להתרחק מעקרונותיו האידיאולוגיים. הדור החדש נדרש להגשים את אמות המידה המוסריות והדתיות של חלוצי הספר (שהיו העילה הראשונית לכיבוש) ולהמשיך במאבק נגד האויב האנושי והתרבותי, שאם לא כן, הדבר עלול להסתיים באסון.
ה"צלבנים" כובשי הארץ נהפכו למיתוס הספר של התקופה הפראנקית. הם הונצחו, קורבנם היה "בשם האל" ומשום כך, סברו בני זמנם, הוא היה מקור כוחם. רווחה הסברה כי האיכויות של הצלבנים הראשונים נבעו מאמונתם העזה ומנחישותם להילחם ולמות למענה. אותה גישה אפיינה לאחר זמן גם את היחס לצלבנים כריצ'רד לב־ארי או לואי הקדוש.
דוגמה למיתוס צלבני זה אפשר למצוא בכתביו של גיום מצור, המלומד ואיש הכנסייה. בתארו את אירועי 1174, הוא מזכיר את הקשיים שממלכת ירושלים היתה צריכה להתמודד אתם לנוכח האיום שהציב צלאח א-דין, ושואל: "כיצד אירע שקודמינו, קומץ בלבד, התמודדו באומץ לב מופלג מול כוחות אויב עדיפים... וזכו בניצחון, קושרים כתרים לשם האל?"...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
