התוכנית האינטלקטואלית של אדולף היטלר
Carey, 2012
קיימות טענות לכך שהתפיסות והרעיונות של היטלר לגבי תרבות היו "טריוויאליות, 'חצי-אפויות' ו'מגעילות'". למעשה, קיים ספק לגבי טענות אלה, והטענות המוצגות בפרק זה הן שהתפיסות של היטלר לגבי תרבות היו מורכבות יותר, ותואמות במידה רבה תפיסות של הוגים אינטלקטואליים מערביים אחרים. כפי שהיטלר מתאר בספרו "מיין קאמפף", בשנות התבגרותו הוא נחשף רבות לאומנות ולתרבות המערבית, וכסטודנט בוינה הוא ביקר רבות בספריות וקרא ספרים במגוון רב של תחומים כגון היסטוריה, אדריכלות, דת ופילוסופיה. הוא ידע לצטט רבות את ניטשה ואת שופנהאואר, העריך מוזיקאים כמו מוצארט, היידן ובאך, והעריץ את ווגנר. בתחום הציור, הוא היה מחובר לאומנות של ציירים כמו רמבראנט ורובנס. לתפיסתו של היטלר, אחד מתפקידיה של המדינה הוא לסבסד את האומנות, והוא טען כי גלריות גדולות לאומנות כמו בדרזדן, במינכן ובוינה צריכות לקבל מהמדינה לפחות שני מיליון מארק בשנה לצורך רכישה של תמונות ויצירות אומנות חדשות.
היטלר ראה את האומנות כבעלת ערך רב יותר מהמדע או מהפילוסופיה,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
