השמאל הישראלי בין אידאולוגיה ליברלית-יונית למעורבות חברתית
כהן, 2005
א. תביעתו של עדי אופיר מהשמאל והסוגיה העולה מתוכה
עדי אופיר (2001) ביקר את אנשי השמאל שהתמקדו בראשית שנות האלפיים במאמץ להגן על ערכיה של החברה האזרחית הישראלית בתחומי הקו הירוק, וראה בכך ניסיון נואל להימלט מההוויה של הכיבוש. לשיטתו הסיכוי לשלום בין העמים, לשיקומה של חברה אזרחית, לחלוקה צודקת יותר של העושר ולתמיכה בקבוצות החלשות תלוי כולו בסיום הכיבוש, ולפיכך התמיכה בכל עניין אחר, מחיזוק בית המשפט העליון ועד הגדלת שכר המינימום, מותנית בתרומתה למאבק נגד הכיבוש.
מסקנה זו נשענת על שני טיעונים: הפנייה אל הזירה האזרחית באה על חשבון המערכה המדינית, ואפקטיביות התיקונים בתחום הציבורי מותנית בסיום הכיבוש הצבאי. שני הטיעונים אינם מבוססים, והם מתעלמים מממצאים המצביעים על מתאם ברור בין רמת ההכנסה, ההשכלה וסביבת המגורים ובין העמדות הפוליטיות בכלל ובשאלה הפלסטינית בפרט. הקשר שבין הסיטואציה המדינית לאזרחית אינו חד-סטרי; מדובר במערכות המשוקעות זו בזו. גם אילו היו הטיעונים תקפים, לא היה בהם כדי לחייב את המסקנה, שכן מעורבות אזרחית העונה לצורך אישי או נתפסת כחובה מוסרית אינה מאבדת מערכה מחמת חוסר יעילותה הזמני. חשיבותן של קביעות אלה נובעת ממה שמשתמע מהן שלא במכוון: השמאל הישראלי עומד לפני הכרעה בין הדרך הליברלית-יונית לדרך הסוציאל-דמוקרטית.
ב. השמאל, התרבות הצרכנית והפוליטיקה - קווים לדמותם במחצית השנייה של המאה העשרים
ההוויה הישראלית של שנות החמישים והשישים עמדה בצל אידאולוגיה של הקמת מדינה ובניית חברה, ומשנות השבעים ואילך אימצה ישראל תרבות צרכנית הכרוכה בהסתלקות מענייני הכלל. ההשתחררות מן האידאולוגיה הישנה פתחה אופקים לפני ביקורת החברה, אך ההתמכרות לחדשה עיקרה את השפעתה והותירה אותה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
