הקבוצה בארץ המראות
תודר ווינברג, 2006
אם אתה יכול להביט, ראה. אם אתה יכול לראות, התבונן.
מתוך "על העיוורון" – סארמג'יו (1995).
אחת התופעות המרכזיות בקבוצה, לה מייחסים את ההשפעה הטיפולית הגדולה ביותר היא ההשתקפות (MIRRORING). האדם רואה את עצמו או את חלק מעצמו משתקף באחר. לרוב, אלו חלקים מודחקים שקשה לנו להודות בקיומם. הוא רואה אותם מגיבים בדרך בו הוא היה מגיב, או באופן הפוך לדרכו, וכך הוא לומד להכיר את עצמו. כך הופכת הקבוצה להיכל של מראות, מקום שבו משתקף הפרט בהרבה מראות, דרך כמה זוגות עיניים שונות. כך ניתן לפגוש חלקי אני חבויים ולא מודעים ולהעשיר מודעות עצמית, חברתית וציבורית.
המראה והמשתקף בה יכולים להוות מרחב גדילה משמעותי ביותר, כמו גם מרחב להתפתחות פתולוגית מרובת מכאוב, ומכך,כוחה של המראה, ובעיקר היכל המראות הקבוצתי, אינם אלא אוסף מראות סובייקטיביות העולות מתוך עיני המנחה והמשתתפים, ומאפשרים לגלות את הזהות האמיתית של המשתתף ולחברה לזהויות עבר.
המראה "הבונה" והמיטיבה (benevolent)
מראה זו מאפיינת קבוצה בה שי אווירה של סימפתיה, השתתפות והזדהות. כל אלו יוצרים תנאים מסייעים, כך שההשתקפות שהקבוצה מייצרת, מאפשרת לפרט חוויה של גילוי והשתייכות בו זמנית.
סוגי המראות המיטיבות הן:
• המרחק שבין המראה לרואה. דווקא המרחק שמאפשרת הקבוצה, בהיותה מרובת משתתפים, הוא זה שיכול לקרב בין האדם והמראה הניצבת לפניו. במובן זה יש למראה תפקיד דומה לתפקידו המסורתי של המשל: תראה עצמך בתחפושת, במרחק, דרך סיפור על אחר, ואז...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
