הפרעות אכילה ושינה
Durand & Barlow, 2012
הקדמה
שלושת הפרקים הבאים ידברו על האינטראקציה בין גורמים פסיכולוגיים וחברתיים לתפקוד הגופני. רובנו לוקחים את הגוף שלנו כמובן מאליו, אנחנו מתעוררים בבוקר בהנחה כי נהיה מספיק ערניים כדי להתמודד עם פעילות היום יום הנדרשת מאיתנו. אנחנו אוכלים שתיים או שלוש ארוחות ביום, עוסקים בפעילות גופנית, וגם בפעילות מינית. אנחנו לא מתמקדים בתפקוד שלנו אלא אם הוא שובש על ידי מחלה. גורמים פסיכולוגים וחברתיים יכולים לשבש משמעותית את ה"פעילויות של הישרדות" האלה. בפרק זה אנו מדברים על הפרעות פסיכולוגיות הקשורות לשתי התנהגויות אוטומטיות יחסית שלנו – אכילה ושינה, אשר משפיעות באופן משמעותי על שאר ההתנהגות שלנו.
סוגים עיקריים של הפרעות אכילה
למרות שההפרעות הדנות בפרק זה יכולות להיות קטלניות, רבים מאיתנו לא יודעים שהם נפוצות בקרבנו. הפרעות האכילה החלו להתפשט במהלך 1950 או בתחילת 1960, ולאחר מכן שכיחותן עלתה עוד יותר.
בולימיה נרבוזה (bulimia nervosa). מאופיינת באפיזודות של אכילה לא נשלטות (הילולות/בולמוסי אכילה). בולימיה יכולה גם להיות מאופיינת בשימוש יתר במשלשלים, הקאות, או ניסיונות אחרים לטהר ולסלק את האוכל מהגוף.
אנורקסיה נרבוזה (anorexia nervosa). מאופיינת בכך שהאדם אינו אוכל שום דבר מעבר לכמויות מינימאליות של מזון, כך שמשקל הגוף צונח לפעמים בצורה מסוכנת.
מאחורי הפרעות האכילה עומד הרצון להיות רזה. 20% מהסובלים מאנורקסיה מתים כתוצאה מהמחלה. 5% מתוכם ימותו תוך עשר שנים מהתחלת המחלה. למעשה, בין ההפרעות הפסיכולוגיות השונות (כולל דיכאון), אנורקסיה היא בעלת שיעור התמותה הגבוה ביותר.
יותר ממחצית מקרי המוות הם התאבדויות. זו מהווה מספר גבוה פי חמישים מהאוכלוסייה הכללית. בהפרעה זלילה, אנשים עשויים לבלוס שוב ושוב, ולמרות שהם יראו זאת כדבר מצער, הם לא ינסו 'לטהר' את המזון מגופם.
המספר ההולך וגדל של מקרי ההתאבדות בקרב הסובלים מהפרעות אכילה, מעיד כי הפרעות אכילה הן נרחבות וכי שכיחותן עלתה בצורה דרמטית במדינות המערב. (נתונים אלה נמצאו בשוויץ, סקוטלנד, מינסוטה ודנמרק). העלייה בנתונים עבור בולימיה אפילו יותר דרמטיים. (בקנדה נמצא ששיעור הפניות עבור אנורקסיה לא עלה, אבל השיעור עבור בולימיה עלה באופן דרמטי). ממצאים דומים דווחו במקומות אחרים בעולם. סקרים אחרונים מראים כי שיעור הבולימיה מתחיל לרדת מעט מהשיאים אליו הגיע ב-1990. עם זאת, בקנדה ממשיכים לראות שכיחות גבוהה יותר בקבוצות הגיל הצעירות שנולדו בין 1972 ל-1985, מאשר קבוצות הגיל המבוגרות, במיוחד בבולימיה. כך שה"ירידה" בשכיחות אם היא אמיתית, היא מתרחשת רק לאחרונה. מחקרים אחרים מעריכים גידול של פי שש בשיעור התמותה מהפרעות אכילה, בהשוואה לאוכלוסייה הרגילה.
הפרעות אכילה הופרדו בפעם הראשונה כקבוצה נפרדת במהדורה הרביעית של ה-DSM-IV.
הפרעות אכילה נוטות להיות ספציפיות ותרבותית. הן לא נמצאו במדינות מתפתחות, איפה שהנגישות למזון מהווה מאבק יומיומי. רק במערב, שבו המזון מצוי בשפע, בדרך כלל, יש ראיות להפרעות האכילה. לאחרונה עולה ממחקרים כי הפרעות אכילה הולכות והופכות עולמיות. מראיונות עם אנשי מקצוע בתחום בריאות באסיה, כמו גם מחקרים רשמיים יותר, האומדנים מלמדים על שכיחות קיימת גם במדינות אלה. ביפן והונג קונג, האחוזים מתקרבים לאלה של ארה"ב ומדינות מערביות אחרות.
ובכל זאת לא כולם בעולם נמצאים בסיכון. הפרעות אכילה נוטות להתרחש רק בחלק קטן יחסית של האוכלוסייה. יותר מ-90% מהמקרים הם בקרב נשים צעירות, בעיקר משפחות עם המעמד הבינוני העליון, שחיים בסביבה תחרותית מבחינה חברתית.
אחת הדוגמאות היא הנסיכה דיאנה, אשר סיפרה על הקרב המתמשך שלה במשך שבע שנים בבולימיה. היא דיווחה על זלילה והקאות ארבע או יותר פעמים ביום במהלך ירח הדבש שלה.
לאחרונה ניתן לראות נערות ונשים צעירות המחפשות אחר ההפרעות באינטרנט, שם הם מוצאות תמיכה, ולעיתים השראה.
בהפרעות אכילה, בניגוד לרוב ההפרעות האחרות, יש תרומה רבה של גורמים סוציו-אקונומיים.
השמנת יתר אינה נחשבת הפרעה רשמית ב-DSM, אבל אנו מתייחסים אליה מאחר והיא נחשבת לאחת המגיפות המסוכנות בעולם, המדאיגה את רשויות הבריאות ברחבי העולם.
הסקרים האחרונים מראים כי עד 65% מהמבוגרים בארה"ב סובלים מעודף משקל, ויותר מ -30% עומדים בקריטריונים של השמנה. המספרים גדלו במהלך חמש השנים האחרונות. ההגדרות מבוססות על מדד מסת גוף – BMI. יש לזכור כי המדד יכול להיות מטעה עבור אנשים מסוימים, למשל ספורטאים שמסת השריר שלהם גבוה, לפי ה-BMI יראו כסובלים מעודף משקל. ובכל זאת, טבלה זו נכונה עבור כמעט כולם, והיא נמצאת בשימוש ברחבי העולם. בפרק זה, מתמקדים בהפרעות תזונה חמורות (BMI נמוך מ-18.5), והשמנת יתר (BMI גדול מ-29).
ככל שמישהו סובל יותר מהשמנה, ציון ה-BMI שלו יהיה יותר גבוה, וכך גם גדלים הסיכונים הבריאותיים. הסיכונים הנפוצים הם: מחלות לב וכלי דם וסוכרת, יתר לחץ דם, שבץ, מחלות בכיס המרה, מחלות בדרכי הנשימה, בעיות שלד שרירים, סרטן, ובעיות בהורמונים הקשורים. להשמנה יש מרכיב גנטי.
בולימיה נרבוזה – bulimia nervosa
תיאור מקרה – Phobe
Phobe ניתנת כדוגמא למקרה של בחורה שסובלת מבולימיה. היא מתוארת כבחורה אמריקאית קלאסית: פופולארית, נאה ואינטליגנטית. מסופר שהיא הייתה מלכת הנשף בכיתה י"ב, היא יצאה עם קפטן נבחרת הכדורגל.
היא הייתה בעלת כשרונות רבים: היא שרה יפה ורקדה בלט. היה לה ממוצע ציונים A-, ונחשבה למודל של תלמיד מצטיין. אבל היה לה סוד: היא היתה רדופה על ידי האמונה לה שהיא שמנה ומכוערת. היא הייתה מודאגת לגבי המשקל שלה מאז היתה בת 11. היא התחילה לדלג על ארוחות הבוקר, ומגבילה את עצמה בארוחות האחרות. פעם פרפקציוניסט,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
