הנצחה וזיכרון: דרכה של החברה הישראלית בעיצוב נופי הזיכרון. פרק רביעי: יסופר בתולדות ישראל
שמיר, 1996
הטענה העיקרית בפרק ואופן הוכחתה
בפרק זה עומדת שמיר על תיאורים תוכניים וצורניים של מצבות זיכרון מקום המדינה, בסדר כרונולוגי, כשהיא מסמנת עבור הקורא את השינויים המרכזיים שחלו ברטוריקת ההנצחה, ומעבר שימור הזיכרון מסוכנים פרטיים לסוכנים ציבוריים ומשמעות מעבר זה.
שמיר מציינת כי היוזמה והמוטיבציה לבניית אנדרטאות לאורך הדורות הוא פרטי, אישי ואינטימי. הוא פעמים רבות קשור למשפחות הנספים, או לחבריהם לצבא, ולבקשתם להנציח את הנספים. אולם לאחר הקמת האנדרטה או הבעת הרצון ו/או המוטיבציה להקמתה, עוברת האחריות מהמעגל הפרטי אל...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
