האתר המוביל ברשת לסיכומים בעברית

המדינה הנוצרית והאזרח היהודי

סיכום בעברית בהיקף 1542 מילים, של הפרק:

טל, א. (1970). המדינה הנוצרית והאזרח היהודי. בתוך: יהדות ונצרות ב'רייך השני' (1870-1914): תהליכים היסטוריים בדרך לטוטאליטריות (עמ' 85-101). ירושלים: מאגנס.



להורדת הסיכום
הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את הסיכום במייל

מחיר הסיכום: 42 ₪


זוהי כתובת הדוא"ל אליה יישלח הסיכום, הקפד להזין כתובת תקינה

המדינה הנוצרית והאזרח היהודי
טל, 1970

מדיניות פנים פרוטסטנטית שמרנית
הכוחות החברתיים והמדיניים, שהיו מרכיבים עיקריים של הציבור הפרוטסטנטי השמרני, ושהקימו חיץ בין ציבור זה ליהדות וליהודים, פעלו בעיקר בגופים ציבוריים אלה:
א. המפלגה הגרמנית-שמרנית, שכללה החל מ-1876 את השמרנים המתונים יחסית, מתומכי מדיניותו של ביסמרק (סיעת השמרנים החדשים), וגם את החוגים הימניים שפעלו למען מניעת התחזקות יתירה של ממשלת הרייך, והם "השמרנים הישנים" וחוגי "הקרויצצייטונג" (מילולית: "עיתון הצלב");
ב. חוגים מקרב התנועה הנוצרית-סוציאלית בראשות אדולף שטקר, במיוחד החל מ-1878, ואיתם חוגים שמסביב להיינריך ויכרן, ומתלמידיהם של הובר ורודולף טודט;
ג. ברית החקלאים מ-1893;
ד. חוגים מקרב "המיסיון הפנימי";
ה. חוגים רחבים שנעו בין השמרנים ל"שמרנים החופשיים" ובמרכזם "מפלגת השמרנים החופשיים";
ו. שכבות וחוגים שנתרכזו סביב כתבי העת העיקריים של הפרוטסטנטים השמרנים, כגון ה"קרויצייטונג הפרוסי החדש" והשבועון "עיתון כללי של הכנסיה האוונגלית-לותראנית" בעריכת פרופ' לותארדט, תאולוג חשוב ומראשי המיסיון ליהודים; וכן "העיתון הכנסייתי האוונגלי החדש" שבעריכת פרופ' הרמן מסנר, ושורת כתבי עת קטנים ופופולריים שיצאו במחוזות הכפריים;
ז. עם הפרוטסטנטים השמרנים נמנו גם אישים מחוגי האינטליגנציה, בעלי השכלה גבוהה, חוקרים ומחנכים, אנשי ספרות ואמנות; מהם שעמדו בראש החינוך, ומהם שפעלו ב"קונגרס האוונגלי הסוציאלי" יחד עם פרוטסטנטים ליברלים.

חוט השדרה הפוליטי של השמרנים התרכז ב"מפלגה הגרמנית השמרנית" ("מפלגת השמרנים"). התרכזו בה בעיקר חוגי האצולה – יונקרים שעדיין ישבו במחוזותיהם או שעברו אל אזורים עירוניים ואל מסגרות חדשות כגון בפקידות ובצבא המקצועי. במפלגה זו תמכו גם איכרים, בעלי מלאכה, וסוחרים מהמעמד הבינוני והבינוני הנמוך, וגם מחוגי האינטליגנציה ובעלי מקצועות חופשיים. הגרעין הקיצוני הימני מציבור זה, התגבש במיוחד במלכות פרוסיה בתקופת השיא של מלחמת התרבות. במאי 1873 הכריזו חוגים אלה על התנגדותם ל"כל תחיקה המביאה להתפוררות היחסים האורגניים במקום ללכדם", ותבעו שממשלת הקיסרות, שהיה בה עדיין רוב ליברלי, תצמצם את התערבותה בענייני הכנסייה ובסדרי ההוראה בבתי הספר הציבוריים הקונפסיונאליים, וזאת מתוך חשש להחלשת כוחה של פרוסיה בקיסרות ושל החוגים השמרניים בפרוסיה עצמה. השמרנים הישנים קבעו כי כנגד...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^