העדר האלקטרוני
פרידמן, 2000
המחבר מקדים ומסביר כי אף אחד איננו אחראי לתהליך הגלובליזציה, וכדי לתאר את התהליך הזה, שאין לו ראש אחד, הוא משתמש במטאפורה של עדר. הוא מגדיר את המונח "עדר אלקטרוני" כסך כל הסחר הבינלאומי ב"מטבעות, איגרות חוב, מטבעות ומשקיעים רב לאומיים, לעתים אנונימיים, המחוברים זה לזה באמצעות מסכים ורשתות" (עמ' 102). הוא מחלק את העדר לשתי קבוצות בסיסיות: "הבקר קצר הקרניים" ו"הבקר ארוך הקרניים".
המשך ההקדמה עוסקת בהשוואה בין השוק הבינלאומי לפני המלחמה הקרה ואחריה. לדבריו, תום המלחמה הקרה הוא שאפשר לשוק הגלובלי לצמוח במהירות כה גדולה: "בכלכלות הסגורות יחסית של המלחמה הקרה (לפני שנות ה-70) הייתה המדיניות המוניטרית הכלי היחיד שבאמצעותו קבעה הממשלה את שערי הריבית, ואילו מדיניותה הפיסקלית היתה בבירור המכשיר העיקרי שלה לעידוד צמיחה [...] עם הביטול ההדרגתי של הפיקוח על ההון בשנות ה-70, הדמוקרטיזציות של עסקי הכספים, של הטכנולוגיה ושל המידע, סופה של המלחמה הקרה ונפילת החומות בכל מקום, התגלה פתאום מישור גלובלי רחב-ידיים ש"עדרי" משקיעים מהרבה ארצות שונות יכלו לרעות בו בלי שום הגבלה" (עמ' 104). הוא ממשיך ומאפיין את השוק הגלובלי העכשווי באמצעות סוגי "עדרים" אלו, ושווקי-על" – מגה השווקים של הערים הגדולות.
הבקר קצר הקרניים
המחבר מאפיין את הבקר קצר הקרניים בשני אלמנטים בולטים: גיוון ומהירות. הגיוון מגיע מהעובדה שכיום ניתן לסחור ולהמר כמעט על כל דבר. המחבר מסביר: "בעקבות הדמוקרטיזציה של עסקי הכספים וההתפוצצות של ההסחרה אפשר להפוך כל דבר לאיגרת חוב. אדם יכול להנפיק היום איגרות חוב של עצמו על בסיס כישרונותיו...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
