היצירה הספרותית בארץ ישראל
גפני, 1982
תיחום היצירה לתקופותיה
כתבי חז"ל כוללים תכנים והשפעות מתקופות ואזורים שונים. שלא כגורל היצירות מימי בית שני שרק חלקן התגלגל הלאה, יצירות התנאים והאמוראים בתקופת המשנה והתלמוד הם אלה שלבסוף הפכו לבסיס שקבע את דפוסי החיים היהודיים לדורות. כאשר אנו מנסים לתחום את הכתבים הללו לגבולות של זמן ומקום מתעוררים קשיים, כיוון שלמעשה עריכתם משקפת חומר שהצטבר מחכמים מדורות וממקומות שונים.
את הקובץ הבסיסי ביותר של כתבי חז"ל - המשנה, שנחתמה בידי ר' יהודה הנשיא בשנת 220, קשה לשייך לתקופתו שלו בלבד. צריך לזכור שהחתימה היא למעשה סיום תהליך מתמשך של העברת מסורות קדומות מימי בית שני (מכל התקופה ולא רק סמוך לזמן חורבנו), לרבות פירושים וחידושים שנוספו בכל דור.
באופן דומה, מדרשי אגדה שמקורם בתקופת האמוראים(מאה שלישית רביעית), נערכו מאות שנים לאחר מכן, ולכן ניתן לראות שחדרו אליהן השפעות ורמזים מזמנים מאוחרים יותר. (לצד זה שגם הם כמובן מושפעים מהחומר שקדם לתקופתם).
מצב דומה מתקיים גם לגבי התיחום הגיאוגרפי. מסורת ארץ ישראלית והגות חכמיה מופיעה בכתבים בבליים - אין כמעט דף בתלמוד הבבלי שלא ימצא בו ממאמריו של אמורא ישראלי, ומנגד גם דברי חכמים בבליים ימצאו בתלמוד הירושלמי. יש להבחין תמיד בין ההגות של חכמי ארץ ישראל, לבין היצירה הספרותית שנערכה על אדמת הארץ. אין בהכרח חפיפה ביניהם.
מגמה לקודיפיקציה
שני שלבים מרכזיים לפני חתימת המשנה הם דור החורבן ור' עקיבא. חורבן המקדש ומוסדות ההנהגה כמו הסנהדרין, אילצו את חכמי התקופה (דור יבנה המזוהיים עם ר' יוחנן בן זכאי) לסדר ולערוך במהירות את מכלול החומר הקיים כדי להתמודד עם המצב החדש. נוצרה מערכת שלמה של תקנות והכרעות חדשות שנועדו למלא את החלל הזה, הן לגבי דרך עבודת ה' וצורת הפולחן ללא...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^