היסטוריה כזיכרון חברתי
Burke, 1997
התפיסה המסורתית לגבי היחסים בין היסטוריה לבין זיכרון היא יחסית פשוטה: ההיסטוריה היא האפוטרופוס של הזיכרון של אירועים חברתיים. אירועים אלה מתועדים בכתב על ידי היסטוריונים, עבור השחקנים שהיו מעורבים באירועים, על מנת להעניק להם תהילה, וגם למען הדורות הבאים כדי שיוכלו ללמוד מהדוגמאות של אירועים אלו. היסטוריה היא "החיים של הזיכרון", ותפקידם של ההיסטוריונים הוא "לשמור בחיים" את הזיכרון של אירועים גדולים ומעשים גדולים.
התפיסה המסורתית של היחסים בין הזיכרון לבין ההיסטוריה הכתובה, שדוגלת כי הזיכרון משקף את מה שבאמת קרה, וההיסטוריה משקפת את הזיכרון, נראית כיום פשוטה מדי. גם ההיסטוריה וגם הזיכרון נראים כיום כמושגים יותר ויותר מורכבים ובעייתיים. זיכרון העבר וכתיבה לגביו לא נראים כיום כפעולות תמימות כפי שהם נתפסו בעבר. גם הזיכרון וגם ההיסטוריה לא נראים כיום כדברים אובייקטיביים, ובמקרים רבים ההיסטוריונים, באופן מודע או בלתי מודע, בוחרים, מפרשים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
