הטיעון בזכות האופטימיות
Fuller, 1988
האם קיימת מדיניות חוץ סובייטית חדשה? ציפיות ל"ברית מועצות חדשה" נשמעו שנים ונחלו אכזבות חדות: עם מות סטלין, תחת חרושצ'וב ובשנות הדטנט הראשונות התרסקו יוזמות מבטיחות תחת כובד הפרקטיקה ההיסטורית הסובייטית והצווים הסיסטמיים של שלטון מפלגה מרקסיסטית-לניניסטית. חרף זאת סביר שמתחוללת עתה פרשת דרכים בהיסטוריה הסובייטית, והיא תהיה האירוע החשוב ביותר בזירה העולמית מאז מלחמת העולם השנייה. אין בכך שכנוע מלא: המדיניות עשויה להתגלות כתופעה חולפת, כשם שגווע הדטנט, ולהאריך ימים רק כל עוד גורבצ'וב בשלטון. טיפשי להכריז שמאות שנות היסטוריה רוסית ושבעים שנות שלטון מפלגתי חדלו לפעול, אך טיפשי במידה שווה לזקוף למרקס וללנין המצאת מדינה נצחית ובלתי משתנה.
לקראת אדם סובייטי חדש יותר?
הטיעון נשען על שלושה יסודות. הראשון הוא צורך מוכח בשינוי, הנובע מצווים שמוסקבה מצהירה עליהם בעצמה: הפחתת מתיחות בשל סכנת מלחמה ובשל עלותה לכלכלה, צמצום מרוץ חימוש שאין עוד יכולת לעמוד בו, וקשרים עם מדינות מפותחות שהידע הטכני שלהן נחוץ ונמנע בתנאי יריבות אידיאולוגית; אם המצב רע כפי שאנליסטים מערביים טוענים מזמן וגורבצ'וב מאשר עתה, ההיגיון הסובייטי הוא תגובה לגיטימית למשבר סיסטמי ואולי הרציונלית היחידה. שנות השמונים לא היטיבו עם מוסקבה: ההימור על פריסת טילים לטווח בינוני נכשל, נסיגה מאפגניסטן תערער את הטענה שהמרקסיזם-לניניזם הוא גל העתיד, בעלות הברית בעולם השלישי נתונות במצור של מרידות וכלכלות מתמוטטות, והסוציאליזם כמודל התפתחותי איבד את יוקרתו בעוד סין התקדמה דווקא בהשלת מושגים סוציאליסטיים. היסוד השני הוא הרפורמות הפנימיות: ההכרה שמדינה הבנויה על שקרים אינה משגשגת הולידה את הגלאסנוסט ואת החדירה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
