החיים הדתיים
Nietzsche, 1908
הדת כשינוי הרגש ומחיר האמת
ברע אפשר לטפל בשתי דרכים: לסלק את סיבתו, או לשנות את השפעתו על הרגש ולראות בו טובה. הדת, האמנות והפילוסופיה המטפיזית בוחרות בשנייה, ולכן ככל שנוטים לפרש ולהצדיק, כך פחות מביטים בסיבות הרע ומבערים אותן. עם דעיכת שלטונן של הדתות ושל האמנויות המרדימות גובר החיפוש אחר סילוק הרע עצמו, לרעת הכוהנים, שהתפרנסו מהרדמת הייסורים.
ברצון היו מחליפים את טענות אנשי הדת על אל טוב ואוהב באמיתות מרפאות כמותן, אך אמיתות כאלה אינן קיימות. מי שאימץ את שיטות האמת אינו יכול עוד להאמין בדוגמות, ואף על פי כן נעשה האדם רגיש וזקוק לנחמה עד כדי סכנה שידמם למוות למראה האשליה הנחשפת. כל כובד לב עדיף על נסיגה רומנטית אל הנצרות, שאי אפשר להתקרב אליה היום בלי לחלל את היושרה השכלית.
אין אמת בדת, ומניין צמחה העבודה הדתית
בעידן הנאורות לא נעשה צדק עם חשיבותה של הדת, והתגובה שבאה אחריו חצתה את הגבול בכיוון ההפוך והכריזה עליה כידיעה העמוקה ביותר של העולם, שהמדע צריך רק להפשיטה ממלבושה הדוגמטי; רק הרטוריקה של שופנהאואר החזיקה תפיסה שגויה זו. מעולם לא הכילה דת שום אמת, לא כדוגמה ולא כאלגוריה: כולן צמחו מפחד ומצורך ונולדו מטעות של התבונה, ומה שנראה בהן פילוסופיה אינו אלא מלאכת אמנות תאולוגית מן הזמן שבו החלה דת לפקפק בעצמה. בין הדת ובין המדע אין קרבה, אין ידידות ואף לא איבה: הם שוכנים בתחומים נפרדים, והסכמת ההמון בדבר קיומו של אל מצטברת רק לכלל אבסורד.
בתקופות שבהן פרחו החיים הדתיים נעדר רעיון הסיבתיות הטבעית לחלוטין: אין המשוט מניע את הסירה, אלא החתירה היא טקס קסם הכופה על שד להניעה, ומחלה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
