הורות במשפט: מאחורי הקלעים של עיצוב הסדרי משמורת וראייה בגירושים
הקר, 2008
מאמר זה זה עוסק בהסדר המשמורת הנפוץ ביותר בהליכי גירושים - הסדר שעל פיו הילדים יהיו במשמורתה הפיזית הבלעדית של אמם. מסתבר כי המודעות בשדה המחקר להשתתפות הגוברת של אמהות בשוק העבודה, לקשיים הכלכליים והנפשיים עמם נאלצות נשים משמורניות להתמודד, ולקיומן של אמהות משמורניות שמחבלות בקשר בין הילדים לאביהם לא מחלישים את משטר האמת המיתי בקשר לאמהות. משטר זה הופך את שאלת המשמורת ללא שאלה. אמהות, אבות ואנשי מקצוע שבויים במיתוס הפטריארכלי הרואה את הנשים כאחראיות הבלעדיות על הטיפול היומיומי בילדיהן ופוטר גברים מאחריות זו. בכל הקשור לאמהות, נעשה מאמץ משפטי וביורוקרטי מובנה לקביעת משמורת אם כאפשרות הלגיטימית היחידה. מאמץ זה אינו נתקל במכשולים משמעותיים.
משמורת אם כמודל משמורת מובן מאליו
ב-90.8% ממקרי הגירושין נקבע כי הילדים יהיו במשמורתה הבלעדית של האם. ורק 3.9% מהתיקים כללו משמורת בלעדית של האב. שיעורי משמורת האם הגבוהים שנמצאו בתיקי הגירושים עולים בקנה אחד עם הנתון שמראה כי בראש 90.5% מהמשפחות החד הוריות בישראל עומדת אישה.
שאלת המשמורת היא למעשה לא שאלה בשדה המשפטי המסדיר גירושין. משמורת אם בלעדית מהווה ברירת מחדל כמעט טוטלית ודפוס מובן מאליו שמעט מאוד מערערים עליו. המחשה לכך אפשר למצוא במספר תיקי גירושים שבהם לא נאמר מפורשות כי הילדים יהיו במשמורת האם או בחזקתה, אלא אפשר היה להסיק זאת מהסדרי הראיה שנקבעו לאב או מחיובו בתשלום מזונות לילדים. שתיקה זו, המבטאת שאין צורך לציין במפורש כי הילדים נשארים עם האם, היא עדות נוספת לכך שדפוס המשמורת המקובל הוא מובן מאליו. השופטת ניר אומרת כי ייתכנו סכסוכים בנושאים שונים בנוגע לגירושין, איך לא בנושא המשמורת. גם עדותה של השופטת רוטלוי, כי לבית המשפט המחוזי מגיעים ערעורים מעטים בלבד על הסדרי משמורת בהשוואה לערעורים המתקבלים בנושאים הקשורים למזונות ולחלוקת רכוש, מחזקת את המסקנה כי הורים מתדיינים על סוגיות רכוש הרבה יותר מאשר על שאלת המשמורת על הילדים.
תרומתם של כללי המשפט הפורמלי לדומיננטיות של משמורת האם
אחת הסיבות לשכיחות של משמורת אם ולהיעדר סכסוכים משפטיים הקשורים לכך בשדה הישראלי, הם כללי המשפט הפורמלי. אחד מהם הוא חזקת הגיל הרך. במאי 2000, נעשה ניסיון שיפוטי, שהכה גלים בשדה המשפטי, להחליש את חזקת הגיל הרך. בתביעת אם משמורנית להגר עם בנה הצעיר לאנגליה הכריע בית המשפט המחוזי בפסיקת השופט פורת כי הילד יישאר בישראל במשמורת אביו. השופט פורת ביקש להחליש את חזקת הגיל הרך לאור השינויים החברתיים שאירעו בארבעים השנים שחלפו מאז חקיקתה. אולם, הניסיון להחליש את חזקת הגיל הרך כשל כאשר בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי, השופטת דורנר כתבה את פסק הדין וחלקה על השופט פורת בדבר השינויים החברתיים הקשורים להורות. לדעתה, אמהות היו ועודן ההורה המשמעותי בחיי הילדים ועל כן יש להותיר את חזקת הגיל הרך על כנה כעקרון המשפט המנחה לגבי הסדר המשמורת הראוי בגירושין. למעשה, ניתוח מדוקדק של פסק דינו של השופט פורת חושף כי גם הוא שותף לתפיסה הממגדרת של הורות. פסיקתו של בית המשפט העליון תואמת את עמדת המרואיינים המעורבים בהליכי גירושים כלפי חזקת הגיל הרך הקבועה בחוק. הנטייה השיפוטית המקובלת היא שלא להפריד בין אחים. עקרון היציבות וההמשכיות הקובע שלא משנים משמורת ולא מפרידים בין אחים, הוא חלק מההבניה החברתית-משפטית של הדיאדה אם- ילד כדיאדה יציבה, קבועה, נטולת זעזועים וחסרונות. הבניה זו מסמנת את האב שלא שייך לתא המשפחתי שלאחר גירושין, כמיותר, ואפילו כמאיים על ההרמוניה המשפחתית. מכאן, כי לחזקת הגיל הרך יש משמעות רחבה מזו העולה מלשון החוק, ולמעשה, כללי המשפט הפורמלי מעדיפים אמהות כמשמורניות בלעדיות גם כאשר חלק מהילדים, או כולם, מבוגרים מגיל שש. בכך משמשים החוק הפורמלי והיושבים על כס המשפט סוכני חיברות פטריארכליים המדירים את הגבר מהספרה הפרטית ומסמנים אותה כספרה נשית אידילית. מהמתרחש במדינות אחרות ניתן להסיק כי עמדתו של המשפט הפורמלי הישראלי, המצדדת במשמורת האם, ממלאת תפקיד בשדה המעצב הסדרי משמורת, אך לאו דווקא תפקיד מכריע. שכן, שינוי החוק במדינות אחרות לא הוביל לתוצאות מהפכניות בפרקטיקה המניבה, לרוב, הסדרים של משמורת אם בלעדית. גם במדינות שבוטלה בהן חזקת הגיל הרך, מרבית הילדים במשפחות שלאחר הגירושין מטופלים על ידי אמם. מכאן, שיש לחפש את ההסבר לדומיננטיות של משמורת אם בלעדית גם מעבר לכללי המשפט הפורמלי.
מהות האמהות
מדברי המרואיינים עולה תפיסה מוצקה כי אמהות היא מהות מובחנת מאבהות ועדיפה עליה בטיפול ובדאגה לילדים, ציטוט לדוגמא:"אמא זה אמא ואבא זה אבא". הפנמה זו רווחת בקרב רוב רובם של המרואיינים וחוצה לעומקה את ההיררכיה החברתית והמקצועית הקיימת בשדה. חלק מן המרואיינים הדגישו את היסוד הטבעי-ביולוגי המעניק עדיפות לאמהות על פני אבות בטיפול בילדים. אחד המרואיינים, עו"ד כוכב, מקשר בין תפיסתו ביחס למהות האמהות (רחמיות, מטפלות, רגשיות) לבין ההעדפה שהוא נותן למודל של משמורת אם לאחר הגירושין. מרואיינים אחרים סברו כי "אין תחליף לאמא", ועל כן היא זו שצריכה להיות ההורה המשמורן לאחר הגירושין. בפסק הדין שנתון לעיל, טוען השופט פורת כי חזקת הגיל הרך אינה תקפה יותר מכיוון שכיום אין הבדל מהותי בין אמהות לאבות ביכולת לטפל בילדים. אולם בראיון הוא טוען, כי דווקא הטבע האנושי מייתר את החזקה מכיוון שהוא מכתיב משמורת אם עד כי אין צורך בהכוונה משפטית לעבר מודל זה. בכך, למעשה, מצטרף השופט פורת לאלו הסבורים כי אמהות היא מהות טבעית המקנה עדיפות לאמהות כהורה.
בשונה מן המרואיינים שהתייחסו לאמהות כמהות הנבדלת באופן טבעי-ביולוגי מאבהות, היו מרואיינים שייחסו משקל רב לתהליכי סוציאליזציה ונרמול בעיצוב הזהויות והתפקידים ההוריים השונים של נשים ושל גברים. בקרב המרואיינים הייתה התייחסות לאמהות כמקשה אחת וייחוס יכולות הוריות עדיפות על אלה שיש לגברים. יכולות אלו, לטענת המרואיינים השתרשו במהלך ההיסטוריה עד שהפכו לטבע שני של הנשים. בכך, למרות השוני בעמדות המוצא, מיטשטש ההבדל בין אלה הרואים בתכונות האמהיות תכונות מולדות לבין אלה הרואים בהן תכונות נרכשות. שתי הגישות מייחסות לאמהות יכולות הטבועות בהן והמעניקות להן עדיפות על פני אבות בטיפול בילדים. זאת גם מגולם במשפט.
מיתוס האם הטובה
עמדתם של המרואיינים בדבר עליונותן של אמהות בטיפול בילדים, בין אם בשל טבען ובין אם בשל הבניות חברתיות, מתגבשת לכלל משטר אמת, במונחיו של פוקו. סוג השיח הנסוב סביב אמהות מבחין הבחנה ברורה בין אמהות לאבות ומציג את האמהות כמקור החום והדאגה לילדים. "מיתוס האם הטובה" - מניח כי יש אמהות אינסטינקטיבית, טבעית, אוניברסלית ונצחית, הגורמת לכל אישה ההופכת לאם להתמסר לאמהותה באופן טוטלי ומעלימה היבטים אחרים וקודמים של אישיותה. האם הטובה היא זו האוהבת את ילדיה ללא תנאי ומתמסרת לצורכיהם...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
