ההיבט התיאורטי של סיכולים ממוקדים: תוכנית פיניקס כמקרה בוחן
Tovy, 2009
המסגרת המושגית ומקרה הבוחן
הסיכול הממוקד הוא אחד האמצעים הננקטים במלחמה בגרילה ובטרור, ועיקרו תקיפה ישירה של הפעילים הבכירים, מפקדים צבאיים וקאדרים פוליטיים, בלי לפגוע ככל האפשר בחפים מפשע. הבחינה כאן אסטרטגית-תיאורטית ולא מוסרית או משפטית: זהו דגם לחימה ולא פעולה פלילית. גרילה וטרור משמשים בערבוביה, שכן אין הגדרה מקובלת המבחינה ביניהם, וההבחנה בפועל כרוכה בהקשר התרבותי, הפוליטי והחברתי של כל מדינה.
מקרה הבוחן הוא תוכנית פיניקס, תוכנית הסיכולים הממוקדים האינטנסיבית שהפעילו האמריקנים במלחמת וייטנאם: עצימותה חרגה ממנגנונים דומים, אפשר להשוותה ישירות לתורות הלחימה במורדים (COIN) שהתפתחו בצבא האמריקני, ושפע תעודות עליה נחשף בארכיונים. עיקר התעודות הן של ארגון התמיכה במבצעים אזרחיים ובפיתוח מהפכני (CORDS), שריכז מאז מאי 1967 את פעילות הסוכנויות האזרחיות בווייטנאם הדרומית תחת פיקוד הסיוע הצבאי בווייטנאם (MACV) ופעל עד פינוי הכוחות האמריקניים בסוף פברואר 1973; בראשו עמד רוברט קומר, ובנובמבר 1968 החליפו ויליאם קולבי, לשעבר ראש סוכנות הביון המרכזית (CIA) בווייטנאם.
התפתחות התורה האמריקנית
הדיון בדרכי ההתמודדות עם לוחמת גרילה, מן המחצית השנייה של שנות החמישים, היה ענף משני בדיון האקדמי במלחמה המוגבלת שעוררה מלחמת קוריאה. מחקרו הבולט של רוברט אוסגוד גרס שבמלחמה כזו מכריע המגזר האזרחי, משום שלדרג המדיני השפעה רבה על ניהולה ועל מטרותיה: הנשיא טרומן סירב להתיר תקיפת מטרות בתוך סין כדי למנוע הסלמה, אף שהיה בה היגיון מבצעי. העוצמה המדינית חשובה כאן ממשאביה הצבאיים של המדינה, והצבא נמצא במעמד משני.
שני מחקרים שפרסם הפנטגון ב-1960, לפני השבעת הנשיא קנדי, התוו קו שחזר...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
