הגלובליזציה הניאו-ליברלית, המדיניות החינוכית והמאבק לצדק חברתי
Rizvi & Engel, 2009
מבוא
מאז אמצע עד סוף שנות השמונים של המאה הקודמת, המדיניות החינוכית הפכה, בכל רחבי העולם, לחלק מן השיג-ושיח הרחבים יותר העוסקים באופייה המשתנה של הכלכלה הגלובלית. יש הטוענים כי מכיוון שהכלכלה הגלובלית מאופיינת כ-"מבוססת על ידע", הרי שהיא מחייבת רמות גבוהות יותר מאי-פעם של חינוך והכשרה. המערכות החינוכיות נדרשות ליצור כוח עבודה המוכן בצורה טובה יותר להתמודדות עם אתגרי הגלובליזציה. במקביל, הוצע כי ההתפתחות הכלכלית איננה אפשרית ללא קווי מדיניות המעודדים השתתפות רבה יותר בחינוך, במיוחד על ידי אלה אשר באופן מסורתי מצויים בשוליים. ואכן, גישה רבה יותר לחינוך נחשבת להכרחית על מנת להגיע להצלחה בכלכלת הידע. באופן זה, נראה כי מופיעה רטוריקה חדשה של גישה ושוויון בחינוך, הקשור קשר מורכב להנחות הנוגעות לציוויים ההכרחיים של הגלובליזציה בכל הקשור לחינוך.
בפרק זה אנו רוצים לטעון שמבנה זה של גישה ושוויון הינו אידיאולוגי בבסיסו, מכיוון שהוא יוצא מנקודת הנחה שקיימת הבנה מינימליסטית של עקרונות הצדק החברתי, עוסק רק בגישה הפורמלית למוסדות החינוכיים, ואיננו עוסק בסוגיות הנרחבות יותר של אי-השוויון המבני. הבנה שכזו את מושג הצדק מנובאת כדאגה השלטת הקשורה לצבירת הון. יתרה מזאת, אנו רוצים להציע, שמבנה זה של גישה ושוויון ממוסגר בתוך אפיון הגמוני מסוים של גלובליזציה, אשר לא זו בלבד שמעצב-מחדש את מערכות היחסים הכלכליות והפוליטיות בכל רחבי העולם, אלא גם הופך את השטח הלא-עקבי שבתוכו מפותחים כיום ומיושמים קווי מדיניות. שטח זה מקבל מידע ממגוון רחב של הוראות ניאו-ליברליות, המהוות מערך של לחצי מדיניות שעמם נאלצים יותר ויותר מערכות החינוך האמריקניות לקיים משא-ומתן, ולעיתים קרובות, גם לאמץ. הלחצים הללו נובעים ממגון רחב של מקורות, וביניהם בראש ובראשונה ארגונים בין-ממשלתיים (intergovernmental organizations, IGO's), אשר כעת מכוונים את המדינות והעמים בדרכים מורכבות רבות, לקראת מושגים של שלטון חינוכי, ובאופן בסיסי יותר, כלפי מטרותיו של החינוך מבחינת המושגים הניאו-ליברליים.
אנו פותחים את הפרק בטענה, שבעוד שניתן לדמיין מגוון רחב של פרשנויות שונות לגלובליזציה, הרי שהתפיסה הניאו-ליברלית הפכה, בעשורים האחרונים, להגמונית. לאחר מכן, אנו בוחנים את התפקיד שהיה לארגונים הבין-ממשלתיים בקידום התפיסה הניאו-ליברלית של הגלובליזציה, תוך הובלת המערכות של המדינות לקראת מצב של אימוץ מרשמיו של הניאו-ליברליזם בכל הקשור לרפורמה חינוכית. אנו טוענים שתהא זו טעות להניח שהניאו-ליברליזם איננו מעוניין בסוגיות של צדק. במקום זאת, אנו טוענים, שהתפיסה הניאו-ליברלית מבוססת על תפיסה צרה ו"חלשה" מאוד, הנתפסת בעיקר כמקור המאפשר גישה למוסדות החינוך הקיימים. ההתמקדות שלו על הרמות ההולכות וגוברות של ההשתתפות החינוכית מבוססת על הצורך של הקפיטליזם במספר רב יותר של עובדים המוכנים היטב לעבודה בכלכלת הידע המתפתחת. באופן זה, רעיון הצדק החברתי נעטף על ידי הדאגות בדבר יעילותו של השוק, לרוב באמצעות המסגור הכלכלי השולט של החינוך. מובן שאיננו שואפים להכחיש את חשיבות את החשיבות של מתן גישה מוסדית לאוכלוסיות המצויות בשוליים, ושל הכנת האוכלוסיות הללו לעולם העבודה, אך אנו רוצים לטעון שהמאבק למען חינוך וצדק חברתי צריך להתייחס לסוגיות החדשות יותר של אי-השוויון המבני, הן זה הקיים מלכתחילה והן זה אשר נוצר על ידי הגלובליזציה הניאו-ליברלית. בתוך ההקשר הזה, אנו רוצים להציע שהסתפקות רק במתן גישה לחינוך, כפי שזה מוגדר במונחים של יעילות בשוק העבודה, איננו יכול ליצור, כשלעצמו, צדק חברתי, אשר, לשיטתנו, מחייב מאבק נרחב יותר כנגד ההשלכות הרות האסון של הגלובליזציה הניאו-ליברלית והקפיטליסטיות התאגידית.
פירוש המושג "גלובליזציה"
בשנים האחרונות, נעשה שימוש נרחב בגלובליזציה על מנת לאפיין את גורמי הציווי המניעים את השינויים במערכת החינוך, גם אם המונח "גלובליזציה", כשלעצמו, נותר, במידה רבה, לא מובן ומעורער. קיימת מידה מועטה של קונצנזוס או רציפות סביב משמעותה והשלכותיה של הגלובליות, אך נראה כי הגלובליזציה אכן משיימת [מן המילה "שיום"] חלק מן השינויים החברתיים והכלכליים המתרחשים ברחבי העולם. מרבת השינויים הללו מונעים על ידי המהפכות העכשוויות בטכנולוגיות המידע והתקשורת (Information and Communication Technologies – ICT) והזרימה המתמדת באנשים, הון, רעיונות ומידע, אשר הובילו לקיומו של עולם שהינו יותר מקושר, מחובר ומצוי בקשרי גומלין מאי פעם.
באופן פרדוקסלי, התהליכים הגלובליים הללו כשלעצמם, יצרו חלק מן התנאים אשר הפכו את רעיון הגלובליזציה לבעל יכולת להימצא במקומות שונים בו-זמנית, כביכול, להיות בעל שימוש נרחב בשיג ושיח העוסק בקווי המדיניות, ואף בשיג ושיח הפופולרי, על מנת להסביר את אופיים של שינויים עכשוויים. מכיוון שכך, הגלובליזציה נהפכה למה שכוּנה על ידי חוקר קודם כ-"שיח עולמי". באופן כללי, השימוש במונח גלובליזציה משמש להתייחסות למערך של תהליכים חברתיים שמהם משתמעת אינטגרציה קשוחה, החלטית ונחרצת של השווקים, המדינות, העמים והטכנולוגיות, למידה שכמותה טרם נצפתה – באופן המאפשר לאנשים פרטיים, לחברות ולמדינות ועמים להגיע למקומות רחוקים יותר ברחבי העולם, וזאת, בצורה מהירה יותר, עמוקה יותר ובעלות נמוכה יותר מאי פעם ואולם, אינטגרציה שכזו רחוקה מלהיות מושלמת, וניתן להבין את אופייה במגוון דרכים. השפעתה הינה שונה ממקום אחד לאחר, מצב הגורם לכך שקהילות מסוימות מרוויחות מכך יותר מאשר קהילות אחרות. הגלובליזציה מתייחסת למגוון שלם של תהליכים פוליטיים, חברתיים, כלכליים ותרבותיים, אך ישנם היבטים רבים אשר ניתן להשתמש בהם על מנת לפרש את הגלובליזציה. ואולם, הדבר שאין לגביו ספק, הינו שהתהליכים הללו שינו את אופייה של הפעילות הכלכלית, באמצעות שינוי אופני הפעולה והצריכה.
הכלכלה הגלובלית מאופיינת כיום כבעלת אוריינטציה לסיפוק מידע, כרשת מפותחת של קשרים עסקיים וחברתיים, המבוססת על קיומו של ידע, שלאחר העידן התעשייתי וכן בעלת אוריינטציה שירותית. אחד מן התיאורים הטובים ביותר של הגלובליזציה הכלכלית הוא שהגלובליזציה מתארת תקופה אינטנסיבית של דחיסת זמן-ומקום שהינה בעלת השפעה מבלבלת ומפריעה על הנוהגים הפוליטיים-כלכליים והאיזון של הכוח המעמדי, כמו גם על החיים התרבותיים והחברתיים. הוא טען, כי המערכות המשופרות בתחומי התקשורת, זרימת המידע והרציונליזציה בטכניקות ההפצה, מאפשרים להניע את ההון ואת המצרכים והסחורות דרך השוק הגלובלי במהירות רבה יותר. האידיאולוגיה הארגונית של העידן שלאחר פורד מקדמת גמישות ומיידיות, ומחליפה את המבנה והארגון הקשוחים של הכלכלה בעידן פורד. האידיאולוגיה הארגונית החדשה הזו באה לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר באמצעות רעיונות הקשורים לעבודה באמצעות קבלני משנה, מיקור חוץ, התפוררות אנכית [צורה ארגונית מסוימת של ייצור תעשייתי], מערכות משלוח המדייקות בזמנים וכן הלאה.
הגלובליזציה הכלכלית הזו הובילה גם להמשגה חדשה של מושג "המינהל" (governance). המשגה זו חייבה תפיסה משופרת של התפקידים ותחומי האחריות של הממשלים הלאומיים, דבר המפחית את הצורך בהתערבויות בקווי המדיניות שלהם, עם הסתמכות רבה יותר על השוק. מחקר קודם טען שמתפיסה זו עולה, כי מבני המדינה הביורוקרטיים, הממורכזים, הישנים, נהפכו לאיטיים מדי, נוקשים מדי ו-"לא מסונכרנים" עם הצרכים המתהווים של ההון העל-לאומי, ושצורות הניהול החדשות הינן הולמות יותר לדרישותיה של הכלכלה הגלובלית. ואכן, התיאורטיקנים החלו להתייחס ל- "נסיגה וסחיפה", "ההתרוקנות מתוכן" וה-"ארכיטקטורה המשתנה" של המדינה. נקודת המבט של התהליכים המתרחשים בגבולות המדינה ושל התהליכים הגלובליים התבססה על הטענה שלפיה הגבולות המדיניים חדלו מלשמש כמיכלים 'אטומים למים' של תהליך הייצור. פרשנות זו של המדינה המתדרדרת עקרה ממקומה את אחת האמונות המרכזיות של מערכת המדינה-הלאום המודרנית – הטענה בדבר קיומן של סימטריה מובהקת והתאמה בין השטח לבין הלגיטימיות.
ואולם, כיום ברור, שבמיוחד בעידן שאחרי ה-11 לספטמבר, טענות רבות אשר עסקו בקיצה של מושג ה-"מדינה" היו מופרזות ומוגזמות. אנו יכולים לראות כיום, כיצד המדינות-עמים מגינות בעוצמה רבה על ריבונותן, על אף שבאותה המידה, יהיה זה נכון לומר שהקשר האקסלוסיבי שבין השטח לבין הכוח הפוליטי הופר, לא רק כתוצאה מן הכלכלות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
