דיון מחודש בתיאוריית ההטמעה לאור עידן חדש של הגירה
Alba & Nee, 1997
המאמר סוקר את הספרות בנוגע לתיאוריית ההטמעה – מושג סוציולוגי נפוץ שנועד לתאר את מצבם של מהגרים בקרב החברות בהן הם חיים. תיאוריה זו ספגה ביקורות רבות והשימוש בה פחת בגלל חוסר הפופולאריות שלה בשנים שלפני פרסום המאמר. הסיבות לכך נעוצות בתפיסת תיאוריית ההטמעה כמייצגת אתנוצנטריות והתנשאות על שכבות המיעוטים. אף על פי כן מנסים הכותבים להראות כי לא אבד כלח על התיאוריה, היא עדיין שמישה ומתארת באופן הטוב ביותר את ההגירה החדשה. העיצוב מחדש של התיאוריה נעשה בהקשר ממוקד כדי להבין טוב יותר את הדינאמיקה האתנית בחברה האמריקנית ולא באופן תיאורטי, נורמטיבי או אידיאולוגי.
ההבט הקנוני
הגדרה מוקדמת של הטמעה: "תהליך של חדירה פנימה והתמזגות בו פרטים וקבוצות רוכשים את הזיכרונות, רגשות ועמדות של פרטים או קבוצות אחרים, על ידי לקיחת חלק בהיסטוריה ובחוויה שלהם והתמזגותם לחיי תרבות משותפים". הגדרה נוספת היא: "תהליך שבו אנשים ממקורות אתניים ותרבותיים שונים, הממוקמים על אותה טריטוריה, משיגים סולידריות תרבותית מספקת בכדי להחזיק בזהות לאומית". הגדרה זו משקפת את השלב האחרון של "מעגל יחסי הגזע" שמורכב מהתקשרות, תחרות, מגורים ולבסוף הטמעה. לפי הגדרה זו, זהו תהליך התקדמות שלא ניתן למנוע אותו ולא ניתן להשיבו.
למן ההתחלה, הגדרות וכלים פותחו לצורך בחינתה המחקרית של ההטמעה. מושגים מרכזיים הם תירבות והטמעה מבנית. תירבות הוא אימוץ של דפוסים תרבותיים של החברה המארחת על ידי המיעוטים, תהליך שקורה קודם והוא בלתי נמנע. הוא הבחין בין תכונות מהותיות פנימיות כגון דת וטעם מוזיקלי לתכונות יוצאות דופן שנובעות מההיסטוריה והסביבה הפיזית הפרטיקולרית. כמובן, האחרונות יותר קלות לאימוץ מאשר הראשונות. תהליך התירבות הוא לרוב ליניארי לעבר "ליבת התרבות" על מאפייניה אך כולל לעתים שינויים קטנים. תהליך זה יכול להתרחש לבדו ולהמשך תמיד. משלים ההטמעה הוא מושג ההטמעה המבנית – כניסתה של קבוצת המיעוט לקליקות החברתיות, מועדונים ומוסדות של ליבת החברה. כאשר זה קורה כל שאר סוגי ההטמעות יתרחשו גם כן. על פי מינוח זה, ההבחנה בין פרטים לקבוצה לא ברורה אך ברור כי ישנו הבדל שכזה בעוד שפרט יכול להקלט מבנית גזענות נגד הקבוצה כולה יכולה להתקיים. כמו כן, מפתחי המינוח התייחסו למסגרות דו־חברתיות ולא רב־חברתיות. ראוי להתייחס לתאוריה הזו כתאוריית שלבים שבה ההטמעה המבנית היא השלב הסופי.
מימד שלישי של התיאוריה הוא הטמעת הזהות (identificational assimilation), תחושת אחווה שמתבססת באופן בלעדי על החברה המארחת. הגדרה זו מוגזמת מכיוון שדורשת הכחדה של כל זהות אתנית לטובת הזהות האמריקנית. נדבך חשוב נוסף הקשור לתהליך ולצוותאות ההטמעה בארצות הברית הוא מה שתואר כ"אנגלוקונפורמיות" ו"כור ההיתוך". מושג ה"אנגלוקונפורמיות" נוגע לאמריקניזציה מהירה לאחר מלחמת העולם הראשונה בהבט התירבותי בלבד. "כור ההיתוך" הוא מושג שזכה לפופולריות לאחר מלחמת העולם השנייה ומספק ראייה אידיאליסטית של החברה האמריקנית כחיבור תרבותי וביולוגי של אנשים שונים, תירבות הדדי. לפי תיאוריה זו, התירבות הוא תהליך בלתי נמנע של תופעת ההגירה אך לא את ההטמעה המבנית.
הטמעה חד־כיוונית
גישה יותר דינמית מזו של גורדון אשר גורסת כי כל דור מתרחק יותר ממאפייניו האתניים ומתקרב בזהותו לזהות החברה המארחת על מאפייניה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
