דומה הולך עם דומה: התפקיד של ייציגות בשגיאות ובאמונות פסאודו-מדעיות
Gilovich & Savitsky, 2002
מבוא
החוקרים מבדילים בין שתי גישות מחקר בחקר שיפוטים והטיות:
א. גישת המחקר השלילית עוסקת במה שהשיפוט האנושי איננו – כלומר, באיתור הליקויים בשיפוט האנושי לעומת השיפוט הנורמטיבי, רציונלי.
ב. גישת המחקר החיובית עוסקת בזיהוי ואפיון תהליכי השיפוט האנושי המובילים להערכות ושיפוטים במצבים מסוימים או מול בעיות ספציפיות.
דוגמא לגישת מחקר חיובית: טברסקי וכהנמן, במחקרם הקלאסי מ-1973, זיהו הערכות אוטומטיות, או היריסטיקות, המשפיעות על השיפוט בבעיות מסוימות, למשל: היריסטיקת היציגות – הערכת מידת הדמיון בין אירועים, קטגוריות, או סיבה ותוצאה. היריסטיקת הזמינות – הערכה המתבססת על המידה שבה האדם מסוגל להעלות בראשו דוגמאות לקטגוריה או אירוע מסוים.
דוגמא לגישת מחקר שלילית: באותו המחקר, טברסקי וכהנמן זיהו הטיות נפוצות בשיפוט האנושי, כלומר הערכות הסוטות מההערכה הצפויה לו השיפוט האנושי היה פועל בהתאם לחוקי ההסתברות, למשל: התעלמות משיעור בסיסי, אי-רגישות לגודל המדגם.
גישת המחקר השלילית משכה תשומת לב רבה יותר, והניבה מחקרים רבים יותר מהגישה החיובית. הסיבות לכך הן ערעור תוקפן של תיאוריות שהתבססו על ההנחה שהחשיבה האנושית היא רציונלית, חקר ההטיות עשוי להיות כלי למציאת דרכים להתגבר עליהן, השוואה לחוקי ההסתברות מספקת מסגרת אמפירית נוחה לבדיקת השיפוט האינטואיטיבי. מאמר זה עוסק בתחום שלדעת החוקרים לא קיבל את תשומת הלב הראויה במחקרים עד כה: שיפוט של סיבתיות – מה גורם למה, מהי הסיבה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
