ברברי האקלים בשער? ביקורת על נרטיבים אפוקליפטיים בדבר "פליטי אקלים"
Bettini, 2013
נרטיבים אפוקליפטיים על הגירה אקלימית
מיליוני קרבנות נואשים הנוטשים בתים שהים מטביע, וצונאמי של עקורים הדוחק בשערי המדינות העשירות: דמיונות אלה מצויים בפרסומים אקדמיים ובדוחות ארגונים על ההגירה שתיווצר מהשפעות האקלים על הניידות האנושית. התחזיות הדרסטיות מצדיקות טונים חריפים, אך התכנסותם של שיחים מתנגשים אל נרטיב אפוקליפטי אחד סוללת דרך לשנאת זרים ומדירה את הסוגיה מן הפוליטי.
ויכוח ההגירה האקלימית בשדה השיח של האקלים
בשדה זה נבדלות ארבע משפחות שיחיות, ושישה מסמכים נבחרו כמקרים פרדיגמטיים שלהן. את השיח המדעי מייצגים דוחות הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים; את הקפיטליסטי, סקירת סטרן משנת 2007, הרואה בהתחממות כשל שוק שיטופל במנגנוני שוק בפיקוח ממשל גלובלי; את ההומניטרי, דוחות שני ארגונים בריטיים שבהם פליטי האקלים הם "הפנים האנושיות" של קטסטרופה מתקרבת; ואת הרדיקלי, הסכם העמים מוועידת קוצ'במבה שבבוליביה בשנת 2010, שבו האקלים הוא כשל שיטתי החושף את הרסנות הקפיטליזם, והאחריות על המדינות המכונות "מפותחות".
קריאה שיחנית של הוויכוח
אין בביקורת הכחשה של שינוי האקלים. היא נשענת על ההנחה שתופעות אינן נגישות בלי תיווך סמלי, ושבבניית נרטיב נוסף עודף של משמעות שאינה עובדתית. "אפוקליפטי" אינו טענה על הפרזה אלא על המצב האונטולוגי שנרטיב מייחס לאירוע: הוא נבנה כקרע בדיד בין הווה "רגיל" לבין "אחר כך", מנותק מדפוסי תנועה קיימים, ונספח לו דימוי של איום סופי המגייס פחד. אותה ישות נושאת משמעות שונה בשיחים שונים: המהגר הבלתי מתועד הוא איום, עבודה זולה או סובייקט של מאבק משחרר. ההתכנסות נובעת מזיקות שיחיות, אך היא קובעת גבולות למותר ולאסור בדיבור.
בחינת האפוקליפסה
מטון חוקר בשנות התשעים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
