בין פולמוס למחלוקת – מדוע נודה ר' אליעזר?
נעם, 2006
המאמר עוסק בהשתקפות פומולסים בית כתות בעולמם של חכמי חז"ל. במאמר אחר תארה המחברת קרבה בין התפיסה הלכתית של בית שמאי לזו של ההלכה הקומראנית. לטענתה שתיהן נתלות יותר במסורת וסמכות ופחות בפרשנות אישית יוצרת, ונוטות יותר לפשט הכתובים, לאחידות, פרישות וטהרה, והדמיון הזה הוא שחרץ את גורלם של בית שמאי להידחק לשולי השיח הפרושי. להלן דוגמאות לדמיון להלכה הקומראנית ממשנתו של ר' אליעזר בן הורקנוס, ממשיך דרכם של בית שמאי, שנאבק עם ממסד החכמים כל ימיו ואף נודה ממנו.
הכשר משקין
גם בהלכה התנאים וגם בהלכה התנאית יש התייחסות לטומאה שנגרמת ע"י מגע עם נוזל (ראה ויקרא י"א פס' לא-לד, לח). ישנם שני קטעים קומראנים העוסקים בטומאה של פירות שנוזליהם יצאו. הלל סברו כי אם המאכל נרטב שלא ברצון הבעלים הוא אינו מוכשר לקבל טומאה ושמאי סברו שכן. הויכוח מתואר בתלמוד כדרמטי וקשה, ונועם טוענת כי התיאור מלמד על זכרון של פולמוס טעון דווקא בנושא זה. המדרש התנאי לחוק המקראי הנ"ל גורס כי מי פירות וכל מים שיש להם שם לוואי אינם מטמאים, אלא רק נוזלים בעלי שם אחד (שמן, יין, דם, דבש, חלב, טל, מים) ואילו המגילות מקומראן מדגישות מאד את...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
