בג"צ 104/87 דר' נעמי נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד(4) 749 (1990)
העובדות
ד"ר נעמי נבו הועסקה בסוכנות יהודית לארץ ישראל ונודע לה כי עליה לפרוש מן העבודה כאשר מלאו לה 60. העותרת ראתה בסעיף המתייחס לגיל פרישה סעיף מפלה. היא פנתה לביה"ד האזורי לעבודה בטענה שהסעיף מפלה בין נשים לבין גברים , וביקשה שיצווה על הסוכנות להמשיך להעסיקה עד גיל 65 (בדומה לגברים) או לחלופין, יפצה אותה על הפסדיה בשל הפרישה בגיל 60. המשיבה (הסוכנות) הסכימה לעכב את פרישת העותרת עד למתן פס"ד של ביה"ד האזורי שדחה את תביעת העותרת. לאחר פס"ד נסתיימה העסקתה של נעמי. נעמי ערערה והערעור נדחה ברוב דעות. נקבע, שאין בקביעת גיל פרישה שונה לנשים ולגברים משום אפליה פסולה.
השאלה המשפטית
האם קביעת גיל פרישה שונה לנשים ולגברים מהווה אפליה?
הדיון המשפטי
יש לקבוה מהן המטרות בקביעית גיל פרישה. מבחן המטרה הלגטימית: האם קיימת מטרה לגיטימית שלצורך הגשמתה, ההבחנה בין המינים הינה רלוואנטית ?קיימות שתי מטרות בקביעת גיל פרישה כפוי לעובדים מבוגרים, ובשתיהן אין למצוא, על פניהן, פסול: (א)מנוחה לעובד לעת זקנה . (ב) לאפשר למעסיק רענון עובדים .המשיבה(הסוכנות) טוענת שגיל הפרישה לנשים מעניק להן הטבה. השוויון מקודם בכך שמקלים על האישה בכך שמפחיתים ממנה עומס יתר הנוצר עקב ריבוי תפקידיה כאם ורעיה. בנוסף, לצד החובה לפרוש בגיל 60 עומדת גם הזכות לקבל את גמלת הפנסיה כבר בגיל זה. כמו-כן, נשים רבות מרוצות מהסדר זה .השופט בך קובע שההבחנה האמורה אכן מהווה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^