אפיסטמולוגיה של מזרחיות בישראל
הפורום ללימודי חברה ותרבות, 2002
דבואה (W.E.B DuBois) ניסה להבין בכנות, ללא התחסדות או צדקנות, את טיבם של היחסים האתניים או הבין גזעיים בישראל. הוא דן בשאלה כיצד ניתן לחלץ את ה"בעיה" המזרחית, וניסה להבין את המחסומים המפרידים בין אלה שחייהם מתנהלים תחת רעלת צבע עורם וזהות הגזעית והאתנית לבין "שאר העולם".
דיון שאיתו פתחת החוקרת גיאטרי ספיבק מסמן את אחת מנקודות הפתיחה לפעילות מחקרית פורייה בסוגיות של אתניות, הידועה בשפה "הפרספקטיבה הפוסטקולוניאלית" – ומציכה צורות שונות של טיפול בהגמוניה ובמוכפפות ביחסי "עולם ראשון" – "עולם שלישי", בהבניית קטגוריות של מזרח ומערב וניסוח היחסים ביניהן, או בשאלות של זהות/גוף/ספרות/שירה, כולם בהקשר של יחסים קולוניאליים.
קיים מרחב פעולה צר לכאורה בין שתי ההצעות – דבואה מציע לתשאל את הסובייקט המזרחי ולדובב את נקודת המבט שלו כדי לייצר פרספקטיבה תרבותית אלטרנטיבית. ומצד שני, לפי ספיבק, פרספקטיבה זו תהייה מסובכת ליצור בתיווכם של אינטלקטואלים, אשר ניסיון חייהם ועמדתם האפיסטמית הינם מוגבלים.
עם זאת, מהלך איטנלקטואלי כזה עדיין יכול לייצר עמדה ביקורתית חדשה בעיון בשאלת המזרחיות בישראל: ראשית, מיקום רובנו (אנשים האקדמיה מהמאמר) גם כאינטלקטואלים וגם כסובייקטים מזרחים פוליטיים שותפים במה שנקרא "פוליטיקה של זהויות", בעלי ניסיון חיים ועמדות מגובשות מתוך השיח הפוליטי – מאפשר לנו לנו לטשטש את מסקנתה של ספיבק לגבי אפשרותם של המוכפפים לדבר. שנית, ישנו ניסיון לטפל בסוגיה המזרחית מתוך ביקורת על השיח הישראלי ההגמוני ותוך דיאלוג עם הקורפוס התאורטי המכונה "הפרספקטיבה הפוסטקולוניאלית" – עוסק באופן מפורש במקומות של החוקר בזירת המחקר ובהקשרו למושא המחקר.
לזהות המזרחית שני קטבים בעייתים: הצגתם כבעיה – יחוסם לביולוגיה או טריטוריה, רואים בהם תופעה מהותנית. והקטוב השני – תופעה מדומה, מומצאת. זהות היא בו בזמן גם תופעה "מדומיינת"...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
