אוטופיה והגשמה: אנטישמיות ושינוי עצמי כ'כוח מניע' בהגות הציונית המוקדמת של הרצל
גוטוויין, 1995
הרצל ניסה להסביר מדוע החזון הציוני אינו אוטופיה אלה חזון ריאלי ובר הגשמה. לפי גוטוויין להרצל הייתה גישה מוקדמת שעברה מהפך בהמשך, אך מהפך זה היה רק למראית עין וכלפי חוץ. בתחילה, הרצל גרס שהכוח המניע בחזון הציוני הוא שינוי עצמי בחברה היהודית, שיבוא לידי ביטוי בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה והחברה. לאחר מכן כביכול חל שינוי בעמדותיו, והוא הציג הסבר שהפך לטעון המקובל בתנועה הציונית - האנטישמיות. כוח חיצוני שיניע את גלגלי הציונות. אולם עיון מדוקדק בכתביו מגלה שהמשיך להאמין בשינוי עצמי של יהודים, ככוח שיניע את החזון הציוני, אך זה נשאר כרובד סמוי וכלפי חוץ דיבר על האנטישמיות ככוח המניע. במחקר לא התייחסו לשינוי התפיסתי, לטענת גוטוויין זה נבע מתפיסה בלתי ביקורתית של הגרסה הציונית. את היסוד לכך הניח אלכס ביין בביוגרפיה שכתב על הרצל, ובה טען שהשינוי בגישות נבע מכך שעבר מתפיסה נאיבית יותר לתפיסה ריאלית של המציאות.
במאמר אומר גוטוויין שיש לו שתי מטרות:
א) בחינת המהפך שחל בהרצל בנוגע לכוח המניע את הציונות וברור הסיבות לכך.
ב) ניסיון לברור את תפיסתו האמיתית של הרצל בשלבים שבהם עסק בצורה פורמטיבית (התפתחותית, כלומר בשלבים הראשונים) בציונות.
גוטוויין מנסה להוכיח על בסיס כתביו של הרצל מראשית הגותו הציונית ועד כתיבת מדינת היהודים, שמהווים את השלב הראשון והמקודם שלו כמנהיג ציוני, עוד טרם פרץ לתודעת העולם היהודי, שהשימוש באנטישמיות כ"דלק" לחזון הציוני נועד רק כאמצעי תעמולתי - "שכנוע המפקפקים ומאבק במתנגדים". הוא גם מנסה להראות את המניעים והרעיונות שהנחו אותו באמת דרך כתביו אלה.
גוטוויין מצביע על כמה דברים שעליהם מבוססת החברה היהודית ההרצליאנית:
א) יצירת חברת מופת המבוססת על שינוי סדרי החברה והמשטר המוכרים, וביסוסה על עקרונות הטוב, המוסרי והתועלתי.
ב) כינון חברה זו תהיה אפשרית רק בטריטוריה חדשה, המצויה הרחק מתחום הציוויליזציה הישנה שאת בסיסה צריך לתקן.
ג) תוכנית מפורטת לפרטי פרטים גדולים כקטנים, המקיפה את כל תחומי החיים ונותנת תחושה של התכנות, של תוכנית ממשית אפשרית.
גוטוויין מצביע על בעיה - במקרים רבים הרצל כדי ליצור חברה אידיאלית יצר ניגודים (למשל מדבר על סוציאליזם ובמקום אחר מתנגד לו, מדבר על דמוקרטיה ורוצה משטר אריסטוקראטי וכ'ו).
אנשים שמו לב לכך, והיו שתי ביקורת על הרצל, הראשונה שהתוכנית שלו אוטופיסטית, והשנייה שיוצרה מטורף. את הרצל לא כל כך הטרידה המחשבה שחושבים אותו למטורף, אך יותר הטרידה אותו המחשבה שיחשבו שתוכניתו אוטופיסטית. בתחילה היה מודע לכך שכמה מרעיונותיו נראים על גבול הדמיוניים, אך טען שעדיף להפריז כי תמיד זה ניתן לצמצם, מאשר לצמצם ואז לא ניתן לתקן וזה נשאר מקולקל. הוא אף השתעשע ברעיון להדפיס את החלקים הדמיוניים באותיות אחרת שיבינו שהן דמיון. אולם מאוחר יותר נסוג מתכונית זו כדי שלא יחשבו שהוא הוזה וכדי שייקחו אותו ברצינות, לכן גם החליט שתוכניתו לא צריכה לצאת לאור בצורת רומאן, כי אז תיתפס כדמיונית. הוא אף הצהיר שהכול אמיתי ולא יצירה אוטופית. הרצל היה חסיד הקדמה הטכנולוגית וראה בה מהרגע הראשון גורם שיסייע לקימום החלום הציוני, אך יש לציין, גורם משני ולא עיקרי, והוא המשיך לדבוק באמונה זו ונתן לה פומבי לכל אורך הדרך.
השימוש באנטישמיות ככוח מניע מופיע אצל הרצל במדינת היהודים, בהקדמה. הוא משווה בין ספרו לספר הדמיוני של הסופר בעל השם הדומה להפליא – ד"ר תיאודור הרצקא –...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
