רגולציה כלכלית של חשמל ומים בישראל
צ'מנסקי ומרינוב, 2012
מבוא
רגולציה כלכלית היא הדרך המקובלת לפקח על מונופולים טבעיים המספקים שירותים ציבוריים. מעמדם נובע מהכרח טכנולוגי: עלות הייצור בחברה אחת נמוכה מן העלות הכוללת אילו התחלק הייצור בין כמה חברות. חלקים גדולים ממערכות החשמל, המים והגז הטבעי נושאים מאפיינים אלה, ולצרכן אין חלופת הספקה. הפיקוח מאזן בין ההגנה עליו מפני ספק יחיד הנוטה להעלות מחירים ובין זכות בעלי המונופול לתשואה הוגנת. בישראל מוסדות הפיקוח חדשים ומעטים, דוקטרינה מוסכמת טרם התגבשה, והדיון מתנהל כמאבק פוליטי בין הגורמים המעורבים.
התיאוריה של רגולציה כלכלית
צמיחת הרגולציה המודרנית
הרגולציה הכלכלית המודרנית נולדה בסוף המאה התשע-עשרה בארצות הברית, על רקע כוחם של בעלי מסילות הברזל כמונופולים אזוריים, ובשנת 1887 הורחב הפיקוח על תעריפי ההובלה לרמה הפדרלית. כך נקבעו מבנה סמכויות מפוצל ודפוסי פעולה מעין-שיפוטיים. באותה עת פרסו אדיסון ומתחריו רשתות חשמל מקבילות, הבנקים סירבו לממן תחרות הרסנית, והיצרנים ביקשו שטח פעילות בלעדי תמורת פיקוח על מחירים ועל רמת השירות. מדיניות הניו דיל הרחיבה את הפיקוח גם לענפים תחרותיים, ושנות השמונים והתשעים הביאו הפרטה שהחליפה את כלי הפיקוח יותר משפירקה את גופיו.
בסיס הרגולציה ועקרונותיה
רשתות הולכה וחלוקה של חשמל ומים עתירות הון, בלתי ניידות ובלתי מתכלות, ומאופיינות בהשקעה ראשונית גדולה ובעלויות שוטפות נמוכות. מכאן היתרונות לגודל ההופכים אותן למונופול טבעי, לצד חיוניות המוצר וקשר ישיר עם הצרכן. להספקת החשמל נוסף ביקוש תנודתי ואי-יכולת לאחסן את המוצר, המחייבים קיבולת לפי ביקושי שיא. תפקידו של הרגולטור כפול: להבטיח שההשקעה תוחזר בתשואה מוסכמת, ולמנוע העלאות מחירים שאינן...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
