מוצרים ציבוריים ומשאבים משותפים
קרסין, 2020
מאפייניו של המוצר הציבורי
מוצר ציבורי (public good) נבדל ממוצר פרטי בשתי תכונות. הראשונה היא אי-אפשרות להדיר ממנו משתמשים: הגישה אליו פתוחה, וקשה עד בלתי אפשרי למנוע את צריכתו בידי מי שלא שילמו עבורו. השנייה היא היעדר יריבות בצריכה, כלומר ששימושו של גורם אחד במוצר אינו גורע מן המוצר עצמו ואינו מפחית את הנאתו של אחר ממנו. ביטחון ושיטור, מדרכות, פארקים וגינות ציבוריות, תאורת רחוב, תמרורים ורמזורים הם דוגמאות מובהקות. כל אלה עומדים לרשות הציבור הרחב, גם לרשות מי שלא שילמו ארנונה או מסים מדינתיים, והשימוש בהם אינו מפחית את ערכם עבור משתמשים אחרים.
צירופן של שתי התכונות הוא שיוצר את הקושי הכלכלי. יצירתו של המוצר הציבורי כרוכה בתשלום, אך אופיו אינו מאפשר לגבות תשלום ממי שנהנים ממנו ואינו מאפשר לשלול מהם את השימוש בו, ולכן הקשר הרגיל שבין ההנאה מן המוצר לבין ההשתתפות בעלותו נפרם.
תופעת הטרמפיסט
מכאן מתעוררת סכנה של טפילות, המכונה בשפה הכלכלית תופעת הטרמפיסט (free rider). התופעה מתארת מצב שבו מי שנהנה מצריכת המוצר הציבורי אינו משתתף בעלות ייצורו ונשען על ההשקעה שביצעו אחרים. הטרמפיסט נהנה מן המוצר הציבורי ואינו תורם דבר ליצירתו.
התוצאה היא כשל שוק באספקת מוצרים ציבוריים. רבים מן הנהנים הפוטנציאליים מעדיפים את מעמד הטרמפיסט, ולכן לא יהיה ייצור מספק של מוצרים כאלה: איש אינו רוצה להשקיע בייצורם מתוך הסתמכות על כך שאחרים ישקיעו את הנדרש. משום כך דרושה התערבות שלטונית,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
