ממילה למילה: ניתוח פסיכו-תרבותי של הבניית זהות גברית בטקסי ילדות בחברה החרדית
בילו, 2000
מבוא
רוב הילדים בחברה החרדית בת זמננו עוברים בגיל שלוש מהלך טקסי כפול-פנים, המחבר בין התספורת הראשונה ויצירת הפיאות לבין ראשית הלימוד בחדר. מהלך רווי סמלים זה, הכורך שינוי דרמטי בהופעה הפיסית, הוא נדבך מרכזי בהתפתחות הזהות הגברית החרדית, המתגבשת סביב הערך העליון של לימוד תורה, ומשמעותו מתבררת מתוך זיקתו לברית מילה הקודמת לו. הצמד “מילה-מלה” קושר את כריתת העורלה עם יחידת השפה, וזהות הומופונית זו הולידה בספרות הרבנית מארג אסוציאטיבי עשיר סביב הקשר בין הגוף היהודי ועולם האלוהות; נקודת ההתמרה במעבר מהגופני אל הסמלי היא מינית, כפי שמנוסח בהגות הפסיכואנליטית המתארת את המעבר מן האיבר הגופני אל הפאלוס הסמלי כמעבר מאנטומיה לסמנטיקה.
השערה קלאסית בדבר זהות חוצת-מין גורסת כי טקסי חניכה גבריים הם מנגנוני תיקון, שנועדו להסיר זהות נשית ראשונית ולכונן תחתיה זהות גברית משנית היכן שהתנסויות הילדים חשפו אותם במידה יתרה לעולם הנשי. הסאמביה שבפפואה-גינאה החדשה, בעלי אתוס לוחמני והפרדה נוקשה בין המינים, מגלמים גרסה קיצונית שלה במערך של חמישה טקסי חניכה המשתרעים על פני למעלה מעשור. עיתוי המילה בינקות מרחיק לכאורה את המקרה היהודי מהשוואה זו, אך הסטת המוקד לטקסי גיל שלוש מאפשרת יישום מושכל שלה. הדיון מתארגן סביב ארבעה נושאים, הפרדה בין המינים, מודעות (זכירה), טוהרה וידע, כאשר שלושת הראשונים מוצבים כתנאים מקדימים לרביעי.
ברית מילה
החותם המוטבע בבשרו של הרך הנולד ביום השמיני מייצג את הברית שבין האל לעמו. לצד המשמעות הדתית-רוחנית נרמזות במקרא משמעויות של הבטחת בשלות ופוריות ושל הבלטת...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
