טבעה של "תיירות הטבע": תפקידם של דימויים ודמיון באקו-תיירות
Paul, 2018
מבוא
התיירות היא ענף כלכלי מרכזי בארצות עתירות מגוון גאוגרפי, ביולוגי ותרבותי, אך זרימה גוברת של מבקרים אל אזורי טבע שהופרו מעט מעוררת חשש בשל השפעתה על מערכות אקולוגיות. מן המתח הזה, ובצל שינוי האקלים, הוסב המונח תיירות טבע לאקו-תיירות, כדי לאזן בין התועלת הכלכלית שבענף ובין השפעותיו החברתיות והסביבתיות. לתיירות הטבע היסטוריה ארוכה של מטרות מתחלפות, מהרפתקה וציד ועד ספורט בחיק הטבע, וביסודה הרצון ליהנות מיופיו של הטבע ולחוותו בחושים. אלא שהיא דו-פנית: המבקרים מבקשים טבע בתולי ומפנטזים על תושבי המקום כמי שעודם חיים בעבר, ואילו הנוף עצמו משתנה מן היסוד בשל בידור מבוסס צריכה, שמשאיר את התייר בעמדת חוץ וגובה מחיר סביבתי כבד.
האקו-תיירות מוגדרת כנסיעה אחראית מבחינה סביבתית אל אזורי טבע שהופרו מעט יחסית, שמטרתה ליהנות מן הטבע ולהוקירו, המקדמת שימור, בעלת השפעה נמוכה על היעד ומשלבת את האוכלוסייה המקומית בתועלת חברתית וכלכלית. המונח נעשה נרדף לתיירות חלופית, לתיירות ירוקה, לתיירות דלת השפעה, לנסיעה אתית ולהרפתקה רכה, וריבוי ההגדרות משקף את מגוון יחסי הגומלין האפשריים בין תיירות ובין סביבה.
תפקידו של הדמיון בתיירות הטבע
הדמיון הוא כוח של התודעה כולה, המפעיל אינטואיציה, תפיסה, חשיבה ורגש. הוא תהליך שבו התודעה מבקשת למלא את משאלותיה, מציבה את האדם במקום שבו היה רוצה להיות ומאפשרת לו לחרוג ממסגרת הזמן והמרחב היומיומית. יופיו של נוף טבעי מעורר דמיון, והדמיון מוליד רצון לחוות אותו בחושים; כך נוצר מעגל שבו הדמיון מקשר בין הטבע ובין התיירות ומשמש תנאי מוקדם לחירות, שכן הוא מאפשר לחרוג מן הנתון ולהעלות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
