זיכרון, היסטוריה והיסטוגרפיה במדינות המפרץ הערבי
רבי, 2005
מבוא
מאמר זה בוחן את המגמות העיקריות בהתפתחותה של הכתיבה ההיסטורית המתייחסת למדינות המפרץ הערבי. בספרות העוסקת במפרץ הערבי דלה בכמותה. בשיח המערבי זכה איזור זה לכינוי "חוף שודדי הים" מכיוון שתופעות השוד והעבודות בו היו מקובלות עד בואם של הבריטים, שמתחילת המאה ה-19 כפו באזור סדר ויציבות במסגרת שורת הסכמים עם השושלות השליטות. תהליך השגת העצמאות בכווית (1961) ובשאר מדינות המפרץ (ב1972 עם הפינוי הבריטי) חשף את המדינות המעירות למרחב הערבי והבין לאומי. לצד בחינתן של המגמות העיקריות בהתפתחותה של הכתיבה ההיסטורית, תידון במאמר שאלת השפעתו של עושר הנפט על הכתיבה ההיסטורית.
הכתיבה המוקדמת: מאפייניה ומגמותיה
התוצרת הספרותית היסטורית בטרם עידן הנפט והמעבר לעצמאות פוליטית הייתה כאמור דלה בהיקפה, ואולם בלטו בה כמה סוגי מקורות. רוב הכתבים המוקדמים שעסקו באזור המפרץ נשאו חותם של כתיבה מערבית. השיח המערבי זנח לחלוטין את הדיון במאפייניהן של חברות המפרץ ולא סיפק ניתוח היסטורי התפתחותי או ניתוח שיטתי של מערכי החברה והמדינה. במקום זאת, הוא התמקד במסגרותיה של תמונת רקע קבועה המניחה כי מלחמות שבטים הגובלות באנרכיה, בקיפאון כלכלי וברדידות תרבותית, הן מסימני ההיכר של חברות המפרץ הערבי. התייחסות זו סייעה להנצחת הרושם הסטריאוטיפי שלפיו מדובר במחוז שבטי נידח שקפא על שמריו במשך מאות שנים. היקפן הדמוגרפי והטריטוריאלי המצומם של המדינות וכן ההנחה שאין מדובר בשדה מחקר אטרקטיבי מבחינה היסטורית, דתית ורעיונית, תרמו לכך שהמפרץ לא היה כלל מוקד משיכה לחוקרים ולאנשי המערב. גם לנוכח חשיבותו האסטרטגית של האזור מבחינת השלטון הבריטי הרי שאחד המאפיינים הבולטים בשלטונה של בריטניה היה הנוכחות המצומצמת של נציגיה באיזור. עד מלחמת העולם השנייה היו לכל היותר 4-5 סוכנים פוליטיים באזור ועליהם הוטלה משימת הפיקוח על קיום תנאי החוזים שנחתמו בין בריטניה לבין מדינות החוף הערבי. הסוכנים היו כפופים למפקדה האזורית בבושהר ושם הוצב נציג תושב, שהופקד על ניהול המדיניות הבריטית באיזור. ההסכם שחתמה בריטניה עם השושלות המקומיות שלל משליטים אלה את האפשרות לניהול מדיניות חוץ עצמאית. מעצם היותו ערוץ התקשורת היחידי עם הממשל הבריטי הפך הנציג לבעל השפעה רבה בקרב מקבלי ההחלטות בממשל הבריטי. המונח "האיש במקום", השאוב מהלקסיקון האימפריאלי הבריטי ומתייחס לנציגים הבריטים שהיו מופקדים על הפריפריה, הלם להפליא את המציאות השלטונית באזור המפרץ.
במצב כזה שלטה הגישה שכל ניתוח היסטורי בחלק זה של העולם ראוי לו שיתמקד במערכים הגאו-פוליטיים והגאו-אסטרטגיים של המציאות. לא פלא שרוב הכתבים המוקדמים העוסקים בחברות המפרץ נשאו את חותמה של כתיבה מערבית אימפריאלית, שכבשה לעצמה מעמד בלעדי בשיח המערבי. חיבור חלוצי אופייני נכתב על ידי רוברט טיילור, עוזרו של סוכן מבצרה. הוא כלל מערכי מידע שהיו בנמצא לגבי האזור והוגש לממשלת הודו הבריטית (המפרץ על כל עבריו היה כפוף לממשלת הודו הבריטית). מסמך טיילור הפך אבן פינה במערך הכתיבה האימפריאלית, הועמד לשירותם של הסוכנים ועודכן מעת לעת.
ג'רום אנתוני סלדנהא קיבץ דיווחים של הסוכנים לממשלת הודו הבריטית. דיווחים אלה נכתבו מנקודת המבט של האינטרס האימפריאלי והבליטו תמות קבועות ודומיננטיות בשיח הערבי- יחסיו של איזור המפרץ עם המערב ותפקידו של האזור במערכת דרכי הסחר העולמית. חיבוריהם של טיילור וסלדנהא שימשו רקע לעבודה המונומנטאלית של ג'ון לורימור- "הרשימון". זהו לקסיקון דמוגרפי-גיאוגרפי-היסטורי עשיר. כתביהם של לורימור וסלדנהא, המבוססים על מסמכי ארכיון של המשרד לענייני הודו, משמשים מקור ביבליוגראפי חשוב לחקר האזור.
עבודה נוספת, בעלת אופי אחר, היא של סמואל מיילס, איש ממשלת הודו הבריטית ומי ששימש סוכן פוליטי במסקט. סיפרו הוא חיבור היסטורי מלומד על האזור (בניגוד לחיבור של לורימור שהוזמן ע"י ממשלת הודו הבריטית ונועד לצרכים אימפריאליים). מיילס ניחן בסקרנות וביכולת...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
