החילוניות הישראלית המרסנת את עצמה, ממכתב הסטטוס קוו (1947) ועד היום
Charbit, 2014
חוקרי מדעי המדינה נוטים לסווג משטרים באמצעות קטגוריות מובחנות, למשל חילוניות מול תיאוקרטיה, צרפת או איראן. בשל כך, ישראל היא מקרה ייחודי, שבו קיים משטר שהוא בחלקו דתי ובחלקו חילוני. גם הכוחות הדתיים וגם הכוחות החילוניים בישראל לא מרוצים מהמצב הקיים, ומביטים על חצי הכוס הריקה יותר מאשר על חצי הכוס המלאה. עבור חילוניים מוחלטים, נראה שישראל הופכת להיות יותר ויותר דתית, בעוד עבור הקבוצות הדתיות במדינה, ישראל הופכת ליותר ויותר חילונית. היחסים בין דת ומדינה בישראל הם מורכבים ורגישים, ובנוסף, ההבחנה בין יהודים חילוניים ויהודיים דתיים אינה מייצגת את התמונה המלאה, מפני שקיימים בישראל גם מיעוטים אחרים כגון מוסלמים, נוצרים ודרוזים.
היחסים בין דת ומדינה בישראל נשענים במידה רבה על מכתב הסטטוס קוו משנת 1948, אשר מגדיר את המצב הקיים שבן היבטים מסוימים של חיי המדינה נמצאים בשליטה דתית, והיבטים אחרים בשליטה חילונית. החילוניות בישראל היא...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
