אסטרטגיות להתמודדות עם זהות חברתית שלילית: ניבוי על ידי תיאוריית הזהות החברתית ותיאוריית הקיפוח היחסי
Mummendey et al., 1999
השתייכות לקבוצה בעלת מעמד שלילי מביאה לזהות חברתית שלילית. זהו מצב לא נעים, המניע את הפרט להתמודד באמצעות שימוש באסטרטגיות שונות. תאוריית הזהות החברתית (SIT) ותאוריית הקיפוח היחסי (RDT) מציעות ניבויים לגבי אופן ההתמודדות עם ההשתייכות לקבוצה שלילית. נערכה השוואה בין התיאוריות, וניסיון ליצור מודל משולב. המודלים נבחנו בהקשר חברתי ספציפי: תושבי מזרח גרמניה לאחר האיחוד.
מטרות המחקר
בחינת יכולתן של תאוריית הזהות החברתית (SIT) ותאוריית הקיפוח היחסי (RDT) לנבא את האסטרטגיות בהן יבחר הפרט להתמודדות עם זהות חברתית שלילית, והשוואה בין שתי התיאוריות. בנוסף, המחקר שאף ליצור מודל אינטגרטיבי המשלב בין ניבויי שתי התיאוריות, ולבחון יכולת הניבוי שלו. החוקרים התייחסו גם לבחינת המודלים על קבוצה טבעית בהקשר חברתי ספציפי כמטרה, בעוד המחקרים עד אותה עת היו בעיקר מחקרי מעבדה על קבוצות מלאכותיות.
תאוריית הזהות החברתית וזהות חברתית שלילית
על פי תיאוריית הזהות החברתית זהות חברתית שלילית היא תוצאה של השוואה חברתית בין קבוצת הפנים לקבוצת חוץ, כאשר הפרט חושב שקבוצת החוץ טובה יותר מקבוצתו. לאדם יש צורך בזהות חברתית חיובית ולכן במצב של זהות חברתית שלילית, יש לו מוטיבציה להתמודד עם הסטטוס הזה ולנסות לשפר את מצבו. הוא יאמץ אסטרטגיות התמודדות ספציפיות התלויות בתפיסתו לגבי מאפיינים חברתיים-מבניים של הקבוצה (שלושה משתנים מנבאים): יציבות– האם יש אפשרות לשיפור במעמד הקבוצה, לגיטימיות – האם הסטטוס הנמוך של הקבוצה נתפס כהוגן ומוצדק, חדירות – האם ניתן לעזוב את הקבוצה. כמו כן, מידת ההזדהות (משתנה מתווך) עם הקבוצה משפיעה על...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
