מחקר אקראי, בסמיות כפולה, מבוקר פלסבו של טופירמט בשילוב עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהפרעת אכילת יתר

מחקר אקראי, בסמיות כפולה, מבוקר פלסבו של טופירמט בשילוב עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהפרעת אכילת יתר
Claudino et al., 2007

תקציר
מטרת המחקר: להעריך את רמת היעילות והסבילות של טופירמאט לעומת תרופת-דמה (פלסבו) בהפחתת משקל ואכילה מופרזת (זלילה) בקרב מטופלים כבדי-משקל המתמודדים עם הפרעה של אכילה מופרזת (BED) ומטופלים בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי (CBT).
שיטת המחקר: מחקר בן 21 שבועות בשיטה רנדומלית של פלסבו (תרופת-דמה), בו גם החוקר וגם הנחקרים אינם יודעים מי קבוצת המחקר ומי קבוצת הביקורת, נעשה ב-4 מרכזי אוניברסיטאות. המשתתפים היו 73 כבדי-משקל מגיל 18 עד גיל 60, משני המינים המתמודדים עם הפרעה של אכילה מופרזת. אחרי תקופת הרצה של שבועיים עד 5 שבועות, משתתפים נבחרים טופלו בקבוצת הטיפול הקוגנטיבי-התנהגותי ולקחו טופירמאט (200 מ"ג ביום) או פלסבו (תרופת-דמה). המדידה של התוצאה העיקרית הייתה שינוי במשקל, המדידה של התוצאות המשניות היו שינוי בתדירות של האכילה המופרזת ונסיגה מהרגל זה, סקלה של אכילה מופרזת (BDI) ותוצאות סקלת הדיכאון של בק (BES).
תוצאות: ניתוח מדידות חוזרות אקראי חשף שיעור גבוה יותר של ירידה במשקל הקשורה לנטילת טופירמאט במהלך הטיפול. מטופלים אשר לקחו טופירמאט הראו ירידה משמעותית במשקל (ירידה של 6.8 ק"ג) בהשוואה למטופלים אשר לקחו פלסבו (ירידה של 0.9 ק"ג). אף על פי שלא היה שוני בין הקבוצות בירידה בבולמוסי האכילה, בתוצאות ה-BES ובתוצאות ה-BDI במהלך הטיפול, מספר גבוה יותר של מטופלי הטופירמאט והטיפולים הקוגניטיביים-התנהגותיים הראו הפחתה באכילה המופרזת לעומת מטופלים שלקחו פלסבו (תרופת-דמה) במהלך הניסוי. לא נמצא שום הבדל בין שתי הקבוצות בשיעור סיום הטיפול. מטופל אחד בקבוצת הטופירמאט הורחק מהניסוי עקב תופעות לוואי (חלקן מסוכנות) מהן סבל. נימול וסטייה בחוש הטעם היו שכיחים יותר בקרב מטופלי הטופירמאט; נדודי שינה היו שכיחים יותר בקרב מטופלי הפלסבו (תרופה-הדמה).
מסקנות: טיפול התנהגותי-קוגנטיבי בתוספת נטילת טופירמאט שיפר וייעל את הנסיגה בבולמוסי האכילה וההורדה במשקל בטווח הקצר. באירועים שונים שהתרחשו במהלך הטיפול היה ניתן לראות כי הטופירמאט התקבל בצורה טובה.

מבוא
הפרעת אכילה התקפית או הפרעת אכילת יתר (BED) הינה הפרעת אכילה המאופיינת בבולמוסי אכילה בלתי נשלטים, טורדניים ומתמשכים, אך אין לקשר בניהם לבין בולמוסי אכילה הנגרמים עקב בולימיה. השכיחות המוערכת של הפרעת אכילה מופרזת באוכלוסייה הכללית נעה בין 1% ל-3.3%. אף על פי שהפרעה זו אינה מוגבלת אך ורק לאנשים כבדי-משקל, נראה כי הפרעה זו הופכת שכיחה יותר ככל שהאדם כבד יותר. בדרך כלל ישנן שלוש התמקדויות עיקריות בטיפול במטופלים כבדי משקל בעלי הפרעת אכילה מופרזת: שליטה בהתנהגות בהקשר לאכילה מופרזת, שיפור במצוקה הפסיכולוגית והסימפטומים הפסיכיאטריים המתלווים אליה, וקידום הירידה במשקל. השימוש בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי (CBT) בקרב חולים בולימיים הותאם ונבדק בהצלחה בהקשר להפרעת אכילת מופרזת. טיפול קוגנטיבי-התנהגותי מוזכר ע"י החוקרים כהתערבות המבוססת המוצלחת ביותר בקרב בעלי הפרעת אכילת מופרזת. נראה במחקרים מבוקרים כי שימוש בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי הראה ירידה ניכרת בבולמוסי האכילה (עד לירידה ב-94%( ובשיעורי ההתאוששות (28% עד 79%).
למרות כי טיפול קוגנטיבי-התנהגותי נמצא כיעיל בתחום הפסיכו-פתולוגי, ההשפעה על המשקל הינה נמוכה בדרך כלל ומתקשרת להפוגה בבולמוסי האכילה במהלך הטיפול.
סוגים רבים של תרופות נבדקו במחקרים המבוקרים של הטיפול בהפרעת אכילה מופרזת, כולל תרופות נגד דיכאון, נוגדני השמנה ותרופות נגד פרכוסים. למרות כי בדרך כלל הושגה הפחתה בבולמוסי האכילה וירידה במשקל, לא נראו הורדות משמעותיות במשקל מבחינה קלינית, למעט יוצאי דופן אחדים. טופירמאט הינה גורם נוירו-רפואי בעל טווח רחב אשר אושר לטיפול באפילפסיה וכטיפול מונע נגד מיגרנה, גם אלו נבדקו ונלמדו במספר רב של מצבים פסיכיאטריים. ישנו עניין הולך וגדל ביעילות של טופירמאט כטיפול בהפרעת אכילה מופרזת עקב ההשפעה האפשרית שלו על הרגלי אכילה, משקל והפרעות במצבי הרוח הנלוות להפרעת אכילה מופרזת. טופירמאט הציגה מאפיינים של הורדה במשקל בשישה מחקרים לפחות הקשורים למשקל עודף ופלסבו.
שילוב של תרופות ופסיכו-תרפיה לא נחקר בהרחבה בהקשר לאכילה מופרזת, למרות כי נחשב לאסטרטגיה טיפולית מעניינת. מחקרים קליניים זמינים הציעו כי שילוב של טיפול קוגנטיבי-התנהגותי ותרופות נגד דיכאון אינו בהכרח עוזר או מוסיף להשפעה של הטיפול הקוגנטיבי-התנהגותי בהפחתת בולמוסי האכילה, אך למרות זאת מגדיל את ההורדה במשקל לעומת כל אחד מהטיפולים לבד. במחקר שנעשה לאחרונה דווחה נסיגה גבוהה יותר באכילה המופרזת תוך שימוש בפולאוקסטין וטיפול קוגנטיבי-התנהגותי לעומת שימוש בתרופה בלבד, אך ללא גידול בשיעור ההורדה במשקל. המטרה של ניסוי זה הייתה לחקור את היעילות והסבילות של טופירמאט יחד עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בקרב מטופלים כבדי-משקל בעלי הפרעת אכילה מופרזת תוך שיפור בבולמוסי האכילה, בבעיות פסיכותרפיות הקשורות להפרעה זו והורדה במשקל.

שיטה
הנבדקים
משתתפי המחקר היו 73 מבוגרים (גילאי 18-60) בעלי עודף משקל גבוה משני המינים ועם BMI גבוה אשרו עמדו בקריטריונים להגדרת הפרעת אכילה מופרזת. על מנת להבטיח כי יהיה ממוצע...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^