זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי, פרק ראשון: מגדר, צבא ואזרחות, פרק שני: גבריות, צבא ומדינה בישראל
ששון-לוי, 2006
המאמר, העוסק בדפוסי שילובן של נשים בצה"ל, עושה זאת מנקודת מבט אנתרופולוגית ביקורתית וקושר בין דפוסי שילוב הנשים בצבא לבין התערערות מעמדה של הזהות הלאומית החל מאמצע המאה ה־20. ההבנה כי זהויות אינן בהכרח מולדות, אלא הן פרי תהליכי הבניה חברתיים ופוליטיים, האיצה את בחינת השפעתם של יחסי הגומלין בין מדינה לבין חברה, על עיצוב זהויות. יתרה מכך, מכיוון שזהות מתעצבת באופן דינמי, מפוצל ותלוי הקשר, כדי להבין את מרכיביה יש לחשוף את היסודות התרבותיים ואת הסמלים המעורבים בביסוסה ובתהליכי החלשתה. כמו כן, תהליך יצירת הזהות כרוך בהדרה לשוליים של מרכיבים מסוימים ובהבלטה של מרכיבים אחרים. לכן אפשר ללמוד על היווצרותה של הזהות דרך הבנת ה"אחר" שממנו היא מבקשת להתבדל ולהתרחק. לאור הבנות אלה הוצבו לבירור במאמר השאלות שלהלן:
• מאיך מעוצבות בצבא הישראלי זהויות של חיילים וחיילות?
• באמצעות אילו פרקטיקות משתתפים החיילים עצמם בעיצוב זהותם ומיהו האחר שכלפיו זהות זו מוגדרת?
• האם נשים וגברים רואים זה בזהות של זה את ה"אחר", או שהזהות הגברית משמשת בצבא זהות הגמונית והזהות הנשית היא ה"אחר"?
בעבר זהויות מגדריות נתפסו כמייצגות את הביולוגיה האנושית האוניברסלית, אולם ריבוי התפיסות במאה ה־20 בנוגע לגבריות ולנשיות, הגיוון הבין־תרבותי, התחזקות התנועה הפמיניסטית והשינוי הרב בתפיסות מגדריות, לימדו שזהויות מגדריות, בדומה לזהויות אחרות, הן תוצאה של הבניה חברתית הפועלת בהקשר היסטורי מסוים. זהות מגדרית בראייה זו היא סדרה של פרקטיקות המעוצבות תוך כדי יחסי הגומלין החברתיים בהתאם לדימויים ולאידיאלים תרבותיים מקובלים. תהליך יצירת הזהות אינו סטטי, אלא נוצר במהלכו מרחב למשא ולמתן על השימור ועל השינוי של יסודות מסוימים בזהות זו. חשיפתן של זהויות גבריות שונות הראתה כי הזהות הגברית איננה מייצגת זהות מהותנית, אלא היא זהות המעוגנת ומובנית בתוך ההיסטוריה של יחסי הכוח בין גברים לבין עצמם ובין גברים לנשים, וזהות זו משתנה בהתאם לגזע, לגיל, למצב משפחתי, לאתניות, למעמד ולהעדפה מינית.
כל חברה מייצרת זהות גברית הגמונית, והדימוי שנבחר כהגמוני משתתף באופן פעיל בייצור ובשימור יחסי הכוח בין המינים. גבריות הגמונית לא רק שמכילה דגמים רבים, אלא אף משקפת את ממד יחסי השליטה בינה לבין הזהויות הנוגעות לה. יחסן של הזהויות השונות לזהות ההגמונית יכול להיות יחס של מאבק והתנגדות או יחס של חיקוי ושיתוף פעולה. כך נוצר שדה מאבק פוליטי על מיצובה של הזהות בסולם ההיררכי של ההגמוניה. באמצעות השימוש בפרקטיקות של אתגור, הדרה, מוביליות, התנגדות ושיעבוד משתנה מיצוב זה מפעם לפעם. אולם במאבק על מיצובה ההגמוני של הזהות הגברית לא משתתפים גברים בלבד, שכן גם נשים שותפות בעיצוב מושגי הגבריות והנשיות, בין אם הפנימו את מודל השליטה הגברי, בין אם הן מתנגדות לו. מכאן צומחת שאלה נוספת הראויה לבירור, אילו פרקטיקות מכוננות את הזהויות הגבריות השונות ואילו אינטרסים שונים משתקפים דרך זהויות אלה?
הצבא הוא ארגון שקל ללמוד ממנו על תהליכי ייצורן של זהויות גבריות. השירות הצבאי, בעיקר הקרבי, משמש אבן בוחן לגבריות בעולם כולו. דימויי תרבות מצביעים על זהות בין חיילות לוחמת לבין גבריות. חוקרות פמיניסטיות המשיגו את הקשר הסמלי בין גבריות לצבא וטענו כי לצבא תפקיד ייחודי בהבניית האידיאולוגיה של הפטריארכיה הגברית, מפני שלקרב הצבאי משקל רב בהבניית עליונות גברית המשרתת את שני הצדדים המעורבים בו: הצבא והגברים. מנגנון גיוס כוח האדם הצבאי משרת עליונות זו כי באמצעותו הצבא מוצג כמבחן אולטימטיבי לגבריות. הצבא זקוק אמנם לנשים, אולם אך ורק בתפקידי תמיכה וסיוע המאשררים את עליונות הגבר הלוחם. מכיוון שמדיניות הגיוס היא בסמכות המדינה,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
