האתר המוביל ברשת לסיכומים בעברית

האמנם מבקרת התקשורת בישראל את הצבא ואת תרבות הביטחון?

סיכום בעברית בהיקף 1727 מילים, של המאמר:

פרי, י. (2008). האמנם מבקרת התקשורת בישראל את הצבא ואת תרבות הביטחון? בתוך: ג. שפר, א. ברק וע. אורן (עורכים). צבא שיש לו מדינה? מבט מחודש על יחסי התחום הביטחוני והאזרחי בישראל (עמ' 195-218). ירושלים: כרמל.



להורדת הסיכום
הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את הסיכום במייל

מחיר הסיכום: 42 ₪


זוהי כתובת הדוא"ל אליה יישלח הסיכום, הקפד להזין כתובת תקינה

האמנם מבקרת התקשורת בישראל את הצבא ואת תרבות הביטחון?
פרי, 2008

מעבר לשינויים הכלליים בטבע התקשורת ובמבנה מוסדותיה, המאמר הנוכחי מבקש להתחקות אחר התמורות ביחסה של התקשורת לעניינים הצבאיים בישראל. מאפייניהן המרכזיים של תמורות אלה הן הפתיחות הגוברת של הצבא כלפי התקשורת, ומנגד – העמקת עיסוקה של התקשורת בתחומים צבאיים שבעבר נחשבו טאבו וכן אימוץ עמדות ביקורתיות וצייתניות פחות או קונפורמיות פחות למסרי התקשורת של הממסד הביטחוני.
בספרות הופיעו שתי פרשנויות שונות ביחס למאפיינים המתוארים. הפרשנות האחת גרסה כי העידן הנוכחי הוא עידן התקשורת שוחטת הפרות הקדושות, משחררת עצמה מאילוצי צנזורה ומכבלי המחויבות למסר הממסדי, ובכך מצטרפת למעשה לתביעה לצמצם את תפקיד הצבא ולהגדיל את הפיקוח עליו. פרשנות זו התבססה בחלקה על השינויים המבניים והתפיסתיים שהתחוללו בשדה התקשורת עצמו, ובחלקה על תהליכי הירידה בממלכתיות, שהצבא הוא סמלה הבולט. טענות אלה אף עלו בקנה אחד עם תהליכי ההתעצמות של החברה האזרחית בישראל ועם התגברותה של התביעה הציבורית להשפיע על השדה הביטחוני.
מנגד טענה הפרשנות השנייה כי השינויים ביחסי התקשורת והצבא לאורך השנים הינם שינויים קוסמטיים בלבד. דפוס הקשר הבסיסי בין התקשורת לבין הצבא והביטחון לא השתנה והתקשורת המשיכה למלא תפקיד מרכזי בהפצת הנרטיב הלאומי ועדיין ממשיכה לעשות כן. על פי הנטען, התקשורת משמשת שופרה של הברית בין האליטה הפוליטית לבין האליטה הצבאית, ומקבלת על עצמה את מרכזיות הצבא ואת נוכחותה המתמדת של המלחמה בחיי המדינה. זו גם הסיבה לכך שהתקשורת איננה ביקורתית כלפי המיליטריזם התרבותי והחברתי.
במטרה להכריע בין שתי הפרשנויות או לפחות ליישב את המחלוקת ביניהן, המאמר מציע להתאים את הניתוח לשני קריטריונים: ממד הזמן וסוג הפיקוח. במאמר נבחנים אפוא יחסי התקשורת והצבא בחתך תקופות זמן שונות וכן תוך כדי יצירת הבחנה בין פיקוח אינסטרומנטלי לבין פיקוח מהותי.


יחסי תקשורת וצבא בממד הזמן
עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000 התחוור כי התקוות להביא לקץ הסכסוך נכזבו, ושהאשליה כי העידן הפוסט־מלחמתי של מדינת ישראל בפתח, התנפצה. אמנם רצח ראש הממשלה רבין ב־1995, התמוטטות הסכמי אוסלו ומתקפת הטרור באמצע שנות ה־90, סדקו כבר אז את אווירת השלום, אולם נצחונו של ברק בבחירות 1999 שב והצית את התקווה לזמן קצר. פריצת אינתיפאדת אל־אקצה קטעה באחת את רוחות האופוריה, ואלה הוחלפו בהשלמה עם נצחיותו של הסכסוך ועם היעדר יכולת...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^