קניין על פרשת דרכים: פרקים נבחרים

קניין על פרשת דרכים: פרקים נבחרים
דגן, 2005

תיאורה ואפיונה של תפיסת הקניין כריבונות
יש מי שהגדיר את זכות הקניין כריבונות, דימוי זה של ריבונות מלאה לא תיאר מעולם נכוחה את מוסד הבעלות בשיטת משפט כלשהי ולמרות זאת תפיסת הקניין כריבונות ממשיכה לשמש משפטנים רבים ויש לה הדים לא מבוטלים בתפיסה העממית של המושג קניין.
הקניין לפי גישה זו מובן כסוג מוגדר מאוד של מערכת קניינית (מערכת המסדירה גישה למשאבים המספקים רצונות או צרכים אנושיים ויש עליהם תחרות: מחסור). המערכת הקניינית של קניין פאטי מתאפיינת בכך שהיא יוצרת הפרדה בין המשאבים הנדונית ומקצה כל משאב כזה לאדם זה או אחר כך שיש לו, הבעלים, זכות לקבוע מה ייעשה במשאב באופן שהכרעתו היא סופית – להבדיל ממערכת של קניין קולקטיבי שההחלטה נעשית לפי טובת הכלל, ומערכת של קניין משותף המקנה חירות שימוש לכול.
אימוץ תפיסת הקניין כריבונות (כמו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו) מוביל לכך שבהיעדר הצדקות מיוחדות לסתור הנורמות המשפטיות השונות הנוגעות בזכויות קניין מפורשות ומושלמות באופן שמשרת ומחזק את ריבונות הבעלים.
ישנם שלושה מאפיינים חשובים לתפיסת הקניין כריבונות:
1. פורמליסטית. היא תופסת מושגים משפטיים כמושגים בעלי תוכן הכרחי הנובע מטבעם של דברים. שיפוטים בדיני קניין אינן צריכות להישען על הכרעות ערכיות.
2. מוניסטית. למושג קניין יש תוכן אחיד לכל אורכה ורוחבה של מערכת המשפט. אחידות המושג חשוב לשיניים הדוטרינריות של תפיסת הקניין כריבונות.
3. ליברטיאנית. תפיסת הקניין כריבונות מניחה שאנו אנשים נפרדים זה מזה הבוחרים את מטרותינו באופן עצמאי ורצוני ואחראים לבחירות אלו. ולכן אנו זכרים לשמירת החירות השלילית שלנו. לפי תפיסה זו התפקיד המרכזי של זכות הקניין היא להגן על הפרט מטענותיו של הכלל ומפני כוחו של השלטון.

ביקורת תפיסת הקניין כריבונות והלקח הטמון בה
קיימת בעייתיות בשלושה מישורים:
1. קושי תיאורי. נֶאמר שהבעלות היא זכות מצומקת בהרבה מתדמיתה ההירואית, הן בשל מגבלות עליה בחוק והן בשל אופי המוסדות המשפטיים אשר בגדרם היא ניצבת (נאמנות, חברה ציבורית) והן כתוצאה מפעולות רצוניות של הבעלים. בירידת קרנו של רעיון האוטונומיה של הבעלות ובהכרה בכך שבעלות בנכסים מאפשרת שליטה בבני אדם, הבעלות אינה רק מקור של זכויות אלא מקור של חובות כלפי החברה ויש להציב לה סייגיםם, היא אינה מוחלטת ויש עליה מגבלות שתוכנן משתנה תדיר (מושג דינמי ורב פנים). תוכן הבעלות משקף את האיזון שהושג בין הערכים השונים ביחס לנכס נשוא הבעלות. דוגמא טובה היא ההגדרה בחוק המקרקעין המאפשרת מגבלות על הבעלות.
2. נזקי הפורמליזם בתפיסת הקניין כריבונות. כמושג משפטי על פי טבעו הקניין הוא מושג שנוי במחלוקת אשר יש לו פרשנויות שונות ומופעים שונים. הסתפקותה הכמעט מוחלטת של תפיסת הקניין כריבונות בדיון מושגי מעלה את החשש שהכרעות משפטיות ייקבעו על פי הכרעות סיווגיות: מיונה של זכות במשאב כזכות קניין או שאינה כזו מביא לידי הכרה מבלי לשאול שאלות נוספות במאפיין של "שרירות בעלים" . תפיסה זו מעלימה את המשמעויות החברתיות, כלכליות ותרבותיות של דיני הקניין והופכת אוסף תשובות אחד לברור מאליו. דיני הקניין מציבים אוסף אחב של בחירות בפני נשאי המשפט וקיימות גישות נוספות למושג הקניין. המשפט יכול לעצב אגדים שונים של זכאויות תחת הכותרת קניין ואין זה הכרחי שהבחירה בדגם קנייני מסויים תיעשה ביחס לכלל ההקשרים הקנייניים. תכניה של זכות הקניין מעוצבים על ידי המשפט ולכן מחייבים משפטנים לבחירה, המושג קניין אינו יכול לעקוף ערכים או לחסוך הכרעות נורמטיביות ולכן אינו יכול להסתפק בהיזקקות למושג קניין כאמצעי לפרשנות המשפט הקיים.
3. הקושי הנורמטיבי. ההבנה שהמושג קניין מחדד את השאלות הערכיות אך אין בכוחו לפותרן חשובה ברגעים חוקתיים של המשפט הישראלי אשר יוצק תוכן לחוק יסוד כבוד האדם. המשמעות של אימוץ תפיסת הקניין כריבונות בחזית משפטית רחבה היא אימוץ של השקפת עולם ליברטיאנית הרואה בשיקול החירות חזות הכל, מקפיאה את הסטטוס קוו הכלכלי וחוסמת כל הצעה לשנות את חלוקת המשאבים בחברה. אימוץ של תפיסת הקניין כריבונות עשוי להיות הרסני מנקודת מבטם של ערכי קניין אחרים, כגון יעילות, אחריות חברתית וצדק חלוקתי. קיימים שני כשלים מרכזיים בתפיסת הקניין כריבונות:
א) האדרת האמצעי (בעלות) על חשבון המטרה (קידום האוטונומיה של הפרט). בעלות פרטית במשאבים חיצוניים כמו גם בגופינו וכשרוננו הינה אמצעי חשוב המאפשר לנו לפעול לקידום מטרותינו בחיים ולהגשמה עצמית. לכן הדרך הראויה לקבוע זכויותינו היא לברר איזה משטר משפטי יקדם את המטרה הזו. תפיסת הקניין כריבונות מכשילה בירור זה כי היא מכשילה את האפשרות שהתוצאה תהיה משפטר שדווקא מגביל במידת מה את הריבונות במשאבים מסויימים בבעלותינו.
ב) תפיסת הקניין כריבונות מבטאת ומחזקת ניכור וממעיטה מחשיבות ההשתייכות לקהילה. היא עומדת על כך שכל מחוייבות חברתית צריכה להיגזר מרצונו החופשי של הפרט או מכך שמחוייבות זו תספר לו יתרון. התפיסה הזו מגדירה את מחוייבותינו ההדדית כסחר חליפין למטרות רווח והיא שקולה למסחור של האזרחות והחברות בקהילה. יש לתפיסת הקניין משמעות תרבותית ולמושג זה יש כוח רטורי רב בחברה שלנו, הוא מעצב את מבנה היחסים בחברה. תפיסה של הקניין כריבונות יכול להביא לדה פוליטיזציה של הכרעות משפטיות חברתיות כלכליות שיש בהן כדי לשמר את הסטטוס קוו החברתי כלכלי.
4. ערך החירות של הקניין. האפשרות הקיצונית השניה של מזעור ההגנה על הקניין לטובת הציבור כחלק מהסיכונים שכל אדם נוטל על עצמו כבעלים של קניין, אינה טובה גם כן. גישה זו חוגגת את מתן האפשרות לערער על הסטטוס קוו הכלכלי אך ממעיטה מהסיכון הטמון באפשרות זו. חלוקת המשאבים היא פעולתו של השלטון ומסכנת את כלל בעלי הקניין, אלו שהם חזקים יוכלו להגן על...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^