לראות או לא לראות: הצורך בתשומת לב לשם תפיסת שינויים בהתרחשויות
Rensink et al., 1997
כאשר מסתכלים על התרחשות/סצנה, אלו שמסתכלים עליה חשים שהם רואים את כל המבנה בפירוט רב ויכולים להבחין מיד בשינויים בו. עם זאת, כאשר שדות ריקים ממוקמים בין תצוגות של סצנה מקורית/ וסצנה עם שינוי לסירוגין, נוצר כישלון תפיסתי מדהים: זיהוי שינויים הופך להיות קשה מאוד, אפילו כאשר השינויים גדולים ומבוצעים שוב ושוב. הזיהוי הרבה יותר מהיר כשמופיע רמז מילולי של הסצנה, מה שמצביע על כך שראות לקויה אינה הגורם לקושי זה. הזיהוי מהיר יותר לאובייקטים המוזכרים בתיאורים מילוליים קצרים של הסצנה. תוצאות אלה תומכות ברעיון שהצופים לעולם לא מצליחים ליצור ייצוג מלא ומפורט של סביבתם. בנוסף, התוצאות מראות גם כי נדרשת תשומת לב להבחין בשינוי ובהיעדר אותות תנועה מקומיים והוא מונחה על בסיס של התעניינות ברמה גבוהה.
למרות שאנשים חייבים להסתכל כדי לראות, ההסתכלות בפני עצמה לא מספיקה. לדוגמא, אדם שמפנה את עיניו לעבר ציפור ששרה על עץ לרוב לא יצליח לראות זאת מיד אלא רק אחרי קצת מאמץ בהסתכלות על הציפור. זה נכון גם לגבי עצמים בתצוגה רגילה: נהג שתודעתו משוטטת בזמן נהיגה יכול לפספס לעתים קרובות תמרורים חשובים, גם כאשר אלה נראים לעין. בשני המצבים, המידע הדרוש לתפיסת המתבונן זמין. אולם, משהו מונע מהצופה להשתמש במידע זה כדי לראות את האובייקטים החדשים שנכנסו לשדה הראייה שלו.
במאמר זה אנו טוענים כי גורם המפתח הוא תשומת הלב. באופן ספציפי, הצענו כי התפיסה החזותית של שינוי במאורע תתרחש רק כאשר תשומת לב תינתן לחלק שמשתנה. לתמיכה בעמדה זו אנו מראים שכאשר האותות ברמה נמוכה שמושכות תשומת לב מוצפות, שינויים גדולים בתמונות של סצנות העולם האמיתי נהיים קשים מאוד לזיהוי, למרות ששינויים אלה חוזרים על עצמם עשרות פעמים ונמסר למשקיפים שיצפו להם. ניתן לזהות בקלות שינויים כאשר ניתן רמז מילולי תקף, מה שמצביע על כך שגירוי הראות אינו מופחת. השינוי ניתן לזיהוי בקלות גם כאשר הוא נוצר לחפצים המוזכרים בצורת תיאור מילולי של הסצנה. תוצאות אלה מצביעות יחד כי אפילו כאשר ניתן זמן צפייה מספיק - צופה לא בונה ייצוג של סצנה המאפשרת לו או לה לתפוס את השינוי באופן אוטומטי. במקום זאת, תפיסת השינוי מתווכת על ידי צוואר בקבוק צר של קשב, עם תשומת לב שנמשכת לאזורים שונים בסצנה המבוססת על רמה גבוהה של "עניין".
התופעה של השפעת עיוורון בשינוי התגלתה בעבר בשתי פרדיגמות ניסיוניות שונות למדי. הראשונה, בדאגה לזיכרון הוויזואלי ששימש לחקירת זיהוי שינוי במערכים קצרים שהוצגו של דמויות פשוטות או אותיות. כאן הוצגה תצוגה ראשונית למשך 100 עד 500 מילי שניות, אחריו מרווח גירוי-פנימי קצר (ISI) ואחריו תצוגה שנייה בה הוסר אחד הפריטים או...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
