האתר המוביל ברשת לסיכומים בעברית

יוכבד בת מרים: הכוח של שם האם בשירה

סיכום בעברית (תרגום מסוכם) בהיקף 2411 מילים, של המאמר:

Pardes, I. (1992). Yocheved Bat-Miriam: The Poetic Strength of a Matronym. In: Sokoloff, N. B. et al., (Eds.) Gender and Texts in Hebrew and Yiddish Literature (pp. 39-63). New York: Jewish Theological Seminary Press.



להורדת הסיכום
הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את הסיכום במייל
יוכבד בת מרים: הכוח של שם האם בשירה
Pardes, 1992

ירמיהו פרנקל טען בביקורתו של אוסף השירים הראשון של יוכבד בת מרים, "מרחוק", כי השם "יוכבד בת מרים" הוא שם במה של משורר זכר. מאוחר יותר, כאשר התברר כי משוררת עומדת מאחורי השם, הסביר פרנקל את טעותו לדב סדן:
"דרך השירה, העושה בלשון ובצירופיה בתעוזה מפליאה, הוא שלחש לי, כי הוא דרך גבר בשירה."
סדן השיב:
"אדרבא התעוזה הזאת שאינה משעבדת עצמה למסורת הלשון גם אם אינה בת-חורין הימנה, היא המוכיחה היפך דעתך".
סדן מחזק דעה זו במילותיו האחרונות בשיחה:
"ולפי שבינתיים קניתי לי ידיעה בשירתנו המודרנית, שלא הייתה בי בימי קריאת 'מרחוק', ונאבקתי, על פי תכונתי והשקפתי, לאמונה באשה ברוחה הגואלת - והכוונה אינה לסונטית או פוזמק כחול, אלא בפירוש למשוררת - לא חסרתי ואיני חסר גם עתה ראיות לכך."
הבה נבחן את דברי פרנקל. שם האם "בת-מרים" חייב להיות שם במה, ובפן הזה פרנקל צודק. זה לא שם שעבר בדורות במסורת המסתמכת על שם האב. שמות משפחה המכילים "בן" נפוצים בעברית, אך שם האם הוא נדיר ולא ניתן להעברה.
אך איך פרנקל חשב ששם במה זה שייך לגבר? הכוחניות שבשירת בת מרים הטעתה אותו, כך טוען, ורומז שכתיבה נשית היא יותר עדינה וכנועה.
הביקורת (הקצרה) של סדן על הנחות קונבנציונליות בנוגע לכתיבה ולהבדל בין המינים היא נפלאה. הוא לועג להשקפתו של פרנקל של "דרך גבר בשירה" (ביטוי עם רמזים של שליטה מינית, כי הוא ארמז מקראי למשלי 30: 19 "דרך גבר בעלמה"), הוא מגדיר את התעוזה של בת מרים כנשית בהכרח, וטוען שאף גבר לא יכתוב באופן כזה.
אך מהו הכוח בשירה (הכוח הפואטי), ומה הופך אותו לנשי? הרולד בלום טוען כי "משורר חזק הוא משורר הנאבק ברוחו של אביו, מתוך הרצון העז להוות השפעה מאשר להיות מושפע" סנדרה גילברט וסוזן גובר כותבות כי המודל של בלום עובד מנקודת מבט גברית עם הפוקוס על האינטראקציה בין אב לבנו, ולכן לא ניתן להשתמש בו לנתח משוררת. הצורך להתמודד עם משוררים שהיו לפניה, שכולם גברים, ולכן שונים ממנה, יוצר חרדה יותר ראשית מאשר "חרדת ההשפעה" של בלום. הן קוראות לחרדה זו "חרדת המחברת". לטענתן, המשוררת מתמודדת עם עבר ספרותי שבו נשים בקושי השתתפו, ושכתיבה הייתה זכות גברית. זה יוצר אצל המשוררת פחד עצום שהיא לא יכולה ליצור, כי היא לא כמו קודמיה, ואומנות הכתיבה תבודד אותה ותהרוס אותה. אם כן, כיצד המשוררת משיגה כוח?
בת מרים שואבת את כוחה מכך שהיא מחייה את שמה של מרים הנביאה. ומקימה מסורת שירתית/נבואית ששמה את האישה במרכז, שמתחילה באם המייסדת מרים ששרה את שירת הים (שמות 15:20). השימוש בשם ובשירת הים מתוארים להפליא בשיר "כפסוקים הימים" מתוך "מרחוק". אך יתרה מכך, השם "בת מרים" מנציח גם את אמה של המשוררת, שגם לה קראו מרים. הבחירה בשם בת מרים, אם כך, היא גם אתגר מוצק למסורת השמות העברית ששמה את שם האב במרכז, וגם ביקורת המציגה את המסורת הספרותית כדבר המועבר מאב לבן כמו שמות.
נבחן את השיר "מרים" של יוכבד בת מרים וננסה לענות על השאלות: כיצד בת מרים משתמשת בתיאור המקראי של מרים בבניית האם המייסדת? מה מאפיין את הקשר אם-בת הספרותי הזה?
לפני שנענה על השאלות הללו, עלי להדגיש שמרים הנביאה אינה האם...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^