טיציאן, אובידיוס, והקודים של המאה ה-16 לציור אירוטי
Ginzburg, 2013
המאמר דן בהופעה ותפקוד של ציור (ארוטי) מסוג חדש באיטליה האנטי-רפורמיסטית ודוגמא מובהקת לסוג ציור זה היא "ונוס מאורבינו" של טיציאן. גינצבורג בוחן כמה מקורות ראשוניים ומשניים מאותה התקופה כדי לנסות ולבדוק באילו מקורות ספרותיים השתמש טיציאן כשעבד על "ונוס" ואיך הם השפיעו על התהליך ו"המוצר המוגמר". מטרת המאמר היא לאתר ולעקוב אחר הקשר שבין הנושא המיתולוגי של הציור ותקופת יצירתו. לצורך בדיקתו, מעלה גינצבורג שלוש בעיות:
1. תפקודו/תפקידו של הדימוי ארוטי. לפי המחבר, מקובל לומר שהוא תלוי נוכחות אן היעדר האקט המיני עצמו. במקרה הראשון, המתבונן מזהה את עצמו עם הדמויות הפועלות. (ההתייחסות הינה לגברים בלבד המזדהים עם הגיבור הראשי). במקרה השני, המתבונן רואה בדמויות (שהן לרוב נשים ערומות עקב הסיבה הנ"ל) פרטנריות אפשריות למערכת יחסים מינית דמיונית. בשני המקרים, המתבונן הוא מציצן. אבל ישנם גם גרסאות ביניים. כמו בתיאור האהבה בין זאוס ודנאה, האקט המיני אכן מיוצג, אך בדרך סימבולית – זה נותן לכאראה את האפשרות לשים את עצמו מנטלית במקום זאוס במיטתה של דנאה ובו זמנית להזדהות עם האל עצמו. למציצנות המתבונן מתווסף טיעון נרקיסיסטי - באמצעות האקט המיני הנער הפשוט כמו כאראה משתווה לזאוס הכל-יכול.
2. השתנות התהליך הפסיכולוגי. התהליך הפסיכולוגי שתואר לעיל משתנה בהתאם לסוג הקשר בין המציאות של המתבונן והמציאות המתוארת בדימוי הארוטי. קשר זה תלוי ומעוצב קודים תרבותיים וסגנוניים, בהם מנוסח הדימוי. שתי המציאויות הללו יכולות להיות הומוגניות והטרוגניות – במקרה השני יכולה להופיע נטייה לכיוון הבסיסי (הקומי והוולגרי) או המעודן (הטראגי או הנעלה). לפי גינצבורג, יש לנו מושג רק לגבי הקוד התרבותי של הציור שהוזכר על ידי טרנטיאס. בכל מקרה, האפקט תמיד היה "מרומם" – האיש יכול היה לשאוף להשתוות לזאוס הגדול.
3. שאלת רמת/דרגת הקודים (גבוהה, בינונית ונמוכה) לתיאור ארוטי מעבירה את הדיון מהמתבונן אל היצירה עצמה. מהו דימוי ארוטי? והוא עונה: במובן הנוקשה, זהו דימוי אשר מתכוון לעורר את הצופה מינית. הציור שכנראה ראה היה ככל הנראה מסוג זה (הסצנה מתרחשת בביתה של...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
