טיפול בילדים עם הפרעות ומשפחותיהם. סיכום חלקים נבחרים מתוך פרק 6: מושגים פסיכודינמיים חיוניים
Wachtel, 1994
פרק זה מציג כמה ניסוחים פסיכודינמיים בהקשר קשיים של ילדים המאפשרים לנו לעצב התערבויות שמתייחסות למרכיב התוך-נפשי בקשיים של הילד. מטרת פרק זה היא לספק פרספקטיבות משלימות לתפיסות מערכתיות והתנהגותיות, וכך, בפרק זה, תיאוריות ההסבר לתסמינים שכיחים אצל ילדים יהיו מוצגות באופן חד-צדדי. המושגים שאני מתאר כאן אינם מבוססים על תיאוריה פסיכודינמית אחת בלבד, אלא מקבץ ממגוון פרספקטיבות פסיכודינמיות. בעוד בפרק הקודם דנו בחשיבות של הבנת מנגנון ההגנה בקרב ילדים, ואיך אסטרטגיות הגנה אלה היו באינטראקציה עם המערכת המשפחתית, בפרק זה מתוארים סוגי קונפליקטים פסיכודינמיים (מודעים ולא מודעים) שאם הם הופכים לטרדה אצל הילד, הם עלולים לתרום להתפתחות של סימפטומים או שימוש לא נכון של מנגנוני הגנה.
על הקורא לקחת בחשבון שלמרות שטיפול ילד-משפחה המתוארת בניסוחי פסיכודינמיים משפרים את ההבנה של המטפל על ילד מוטרד, השיטות הטיפוליות בהן נעשה שימוש שונות מאוד מהתאוריה של הפסיכותרפיה. המטרה בגישת הילד- בתוך- המשפחה, בלהבין את הסימפטומים של הילד מנקודת מבט פסיכודינמית היא לא לעשות פרשנויות או לספק חוויה טיפולית בפגישות פרטניות. במקום זאת, הפרספקטיבה הפסיכודינמית מסייעת לגבש התערבויות פעילות שיתייחסו לקונפליקטים הלא מודעים של הילד.
אפשר להגדיר בעיקרון עשרות או אולי מאות מונחים הנובעים מנקודת מבט פסיכודינמית. ועם זאת, ובאופן בלתי נמנע, מטפל מסוים עשוי להדגיש מונחים מסוימים יותר מאחרים. פרק זה מתמקד רק בהבדלים שונים בתפיסה הפסיכואנליטית. הוא מציג, במידת האפשר, אזורים חופפים בתיאוריות הנבדלות של הפסיכולוגיה של האגו, תורת יחסי האובייקט, פסיכולוגית עצמית, ותיאוריה בינאישית.
היבטים מפוחדים או משוללים של העצמי
כעס
ישנן סיבות רבות מדוע ילד מתכחש ומדכא רגשות כעס במקום להכיר בהם אפילו בפני עצמו. למרות שדנו בכך בפרק הקודם, הסביבה המשפחתית בהחלט תורמת לנוחות או לאי הנוחות של ילד עם כעס, ישנה גם דינמיקה תוך-נפשית שבאה לידי ביטוי כאשר ילד מגרש את זעמו מתחושת העצמי שלו. ברמה הברורה ביותר, ילדים חוששים מהכעס שלהם מכיוון ש"שנאה", אפילו אם זמנית, כלפי אדם שאתה תלוי בו לאהבה ותמיכה עלולה לסכן מבחינה פסיכולוגית, אם לא ממשית, בנטישה. הילד חושש שהרגשות העוינים והאלימים שלו יהיו ידועים להורה, וכי ההורה, הנגעל, ייסוג מאהבה. חמור מכך, אם נקיש מהתיאוריות הפסיכודינמיות, הילד עלול לחשוש מנקמה כתוצאה ממחשבות השנאה, התחרותיות והאגרסיביות, ואפילו עלול לדמיין "סירוס" שתוצאה טבעית למשאלות ההרסניות כלפי ההורה מאותו המין.
רגשות אינטנסיביים של זעם מעוררים פחד גם בגלל שככל שהילד צעיר יותר, האגו יותר בקלות מפלס את דרכו כשולט ברגשות. היכולת של ילד צעיר לציפייה, הבנת סיבה, שליטה בדחפים והבדלה בין מציאות לדמיון, נפגעת ומופרת באופן תדיר. כאשר הילד נמצא בהתקף זעם, תחושת השליטה שלו מאוימת. ניתן לחשוב על כמה זה מפחיד למבוגרים כאשר תגובות הזעם שלהם מובילות למעשים אימפולסיביים והרסניים. ובכך ניתן להבין איך פחד מאיבוד שליטה יכול להיות מפחיד לילד שתפקוד האגו שלו הוא שברירי ולא מפותח. על ידי דיכוי רגשות הכעס שלו, הילד מגן את עצמו מן החוויה המפחידה של רגרסיה למצב שבו הוא המום מחרדה, דחפים בלתי נשלטים ופחדים של נטישה.
לבסוף, כאשר הילד מתבגר והבנה של נכון ולא נכון מתפתחת למודעות פנימית או לסופר אגו, הצעיר משחרר רגשות שנאה משום שהם מובילים לביקורת עצמית ולאשמה. תיאוריית יחס אובייקט מספקת נקודת מבט שימושית נוספת מדוע ילד עשוי להרגיש צורך לדכא רגשות שליליים חזקים. התיאוריה רואה את נושא ההתפתחות לא כשליטה על דחפים אלא כמו פיוס של הדימוי הטוב והרע של המטפל העיקרי. באמצעות תהליך של הפנמת רגשות על אובייקטים, תחושת העצמי של האדם מתפתחת. האם הטובה (או המטפלת העיקרית) מופנמת כאובייקט אידיאלי שהילד נושא בתוכו את תחושת היותו נאהב. כשהילד חווה שנאה, מרירות, ורגשות נקמה רגשות כלפי האובייקט האהוב, הוא מפנים רגשות אלו גם כן, ובכך חווה את עצמו כבלתי אהוב. לפיכך, מתוך תיאוריית יחסי אובייקט, הילד שחושש מהתחושה הזועמת ברגשותיו חושש מהם לא רק מהסיבות כמתואר לעיל, אלא גם בגלל שתחושת העצמי שלו כאהוב תלויה באם החוויה שלו כלפי הדמויות המטפלות היא חיובית.
הילד מתמודד עם רגשות שליליים מאוד כלפי אובייקט אהוב, "פיצול", התהליך שבו הילד משמר את ההורה הטוב על ידי הדיפת שליליות, עשוי להתרחש. הפיצול מאפשר לילד להמשיך לחוות את הורה כטוב. בתצורות הקיצוניות שלו, הילד לא יכול להכיל שההורה הוא גם טוב וגם רע, ועל כן נוצרת תחושה מפוצלת ולכן הילד אינו יכול לקלוט את הקיום בתוך עצמו של רגשות אהבה ושנאה.
אם נשים את התיאוריה בצד, במשך השנים ראיתי ילדים רבים חוששים מרגשות אינטנסיביים של כעס בסימפטומים דינמיים בולטים שהם מציגים, אשמה על רגשות כאלה מתבטאת לעתים קרובות אצל ילדים צעירים בצורה קונקרטית בשנאת הגוף שלהם. ילד צעיר, כבן 4, עשוי לדבר על אי אהבה של חלקים מסוימים בגוף שלו, מגלה רצון לשבור את העצמות שלו, או מגלב רצון למות....
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
