חקר המושאות (סוגסטיביליות) של הילד/ה: דברים שיש לדעת לפני שמראיינים ילד/ה
Hritz et al., 2015
במהלך חקירה או תביעה במקרה של התעללות בילדים, הילדים מהווים לעיתים קרובות העדים המרכזיים על מנת לבחון פשעים. באופן ייחודי העדות בעל פה יכולה להיות העדות היחידה להתעללות שמובאת בבית המשפט כפי שהוכחה פיזית להתעללות לעיתים קרובות מוגבלת או אינה קיימת. למרות זאת מחקר קודם הראה כי עדותם של ילדים יכולה להיות לא מדויקת עקב רגישות לזיכרון שגוי, אשר יכול להיות תוצאה של הצעות. בשל חשיבותה הרבה של עדות הילד אשר יכולה להיות העדות היחידה להתעללות, איכות העדות אמורה להיות מוגנת מ"זיהום" על ידי ראיון סוגסטיבי. בטכניקות ראיון נקיות מההשפעה של מידע שגוי יש לעשות בהן שימוש על מנת להגן על עדותם של ילדים מהשפעת המידע השגוי וסוגסטיביליות, אלו יכולים להוביל לדיווחים שגויים. במאמר הנוכחי נסקור ממצאים לא צפויים במחקר על סוגסטיביליות. ילדים ונתן המלצות למראינים כדי להפחית דיווחים שגרים הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים. לפני שנגע בנושא נגדיר כמה מונחים בדיווח שגוי. אנו מתייחסים לטענות שהילד נותן שהן בפועל לא מדויקות אך החוסר דיוק יכול לנבוע מהשקרים המוצעים בחלק של הילד או בהטמעה הלא מודעת של הצעות שגויות והפעלת לחץ על ידי אלו בעלי גישה אל הילד. ההבדל בין שתי הצורות של דיווח שגוי הוא ששקר יכול להיות באופן פוטנציאלי מושג על ידי שכנוע הילד לומר את האמת. למרות זאת דיווח שגוי שהוא תוצאה של שילוב הילד ואת ההצעה השגויה של המראיין שהיא חסרת תקנה באופן תיאורטי ברגע שההצעה מושתלת בזיכרון זה ישתנה לנצח ולא יהיה ערך של ראיון משקם שיתקן את הנזק.
הגדרתנו השנייה תהיה רעיון הסוגסטיביליות. על פי ההגדרה המקובלת ביותר, סוגסטיביליות נוגעת למידה שבה הקידוד, השימור, השליפה ודיווח אירועים אצל ילדים מושפע מסדרה של גורמים סוציאליים ופסיכולוגים. יש לציין כי הכללה של המילה "דיווח" מרחיב את הסוגסטיביליות לגורמים סוציאליים־תרבותיים אשר אינם קונגטיביים, כגון לחץ המופעל על הילד בכדי לא לדווח על ניסיון למרות שתהליך הזיכרון שלהם אינו נתון להשפעות זרות.
בספרות המחקר סוגסטיביליות וזיכרון שגוי בקרב ילדים ומבוגרים מספקת הבנה על הדרכים השונות בהן ילדים ומבוגרים נהיים רגישים לעיוות של זיכרון. זה חשוב בעת מתן עדות, לדוגמה, כאשר ילד ומבוגר נותנים עדויות מנוגדות ולא תמיד נכון שהעדות של האדם המבוגר היא זו המדויקת יותר. על מנת להעריך את העדות האמינה ביותר מבין השניים חשוב להבין את סגנונות העיוות בזיכרון שיתכן כי התרחשו, וכיצד ההבדלים משפיעים על אמינות העדות של מבוגרים וילדים. גיל כרונולוגי הוא אינדיקטור חזק לסוגסטיביליות. מחקרים הראו שסוגסטיביליות לזיכרון שגוי והובלה שגויה יורדים עם הגיל, ככל שהגיל יורד הסוגסטיביליות עולה. ילדים צעירים רגישים גם להובלה שגויה וגם לזיכרון שגוי. כפי שהסברנו קודם מחקרים אחרונים הראו כי קיימת שונות בין קבוצות גיל שונות. אין השפעה התפתחותית או אפילו רגרסיה בהתפתחות ההשפעה הקיימת כשילדים בוגרים יותר או אפילו אצל מבוגרים הם רגישים יותר לסוגסטיה מילדים צעירים יותר. לדוגמה, ילדים בוגרים מסוגלים להקיש הקשים יותר מילדים צעירים מהם לכן סביר להניח שיתנו דיווח שגוי לנסיבות של אירועים וטועים לחשוב שהאירוע הוא אכן אמתי. ילדים בגיל 5-6 דיווחו יותר על מסקנות שגויות מאשר ילדים בני 3. ילדים כשנתבקשו לשלוף את הפרטים של בדיקה שנעשתה על ידי רופא בה השתמשו בפרוצדורות רפואיות. ילד בן 6 דיווח כי נבדק על ידי סטטוסקופ למרות שהוא לא. ילד בן 4 סיפר את האמת שהוא לא נבדק. מגמת התפתחות הפוכה ככל הנראה יכולה להתרחש במצבים המערבים "קשר משמעותי", אסוציאציות סמנטיות. ילדים צעירים יהיו פחות מושפעים במצבים בהם ילדים בוגרים יותר הם בעלי ידע ומשמעות באשר לתוכן גדול יותר. תפקיד הצגת הידע בזיכרון שגוי נצפה במחקרים בהם השתמשו ברשימת מילים מסודרת. DRM Paradigm, מבחן רשימת מילים הקשורות אחת לשנייה יש לזכור אותם ולשחזר. מבוגרים הוסיפו מילים שלא היו קיימות. מגמות התפתחות הפוכות בסוגסטיביליות הראו במקרים של עדות ראיה וזיהוי חף מפשע לגבי נושא מוכר. מחקר דומה הראה שמבוגרים הם פחות מדויקים כעדי ראייה מילדים כאשר הם חשופים למידע שגוי. אחד ההסברים האפשריים להופעת העלייה בזיהוי השגוי (ירידה בביצוע) אצל מבוגרים קשורה להיותם יותר רגישים למידע השגוי שמשנה את עקבות הזיכרון הראשון שלהם. ולכן זיהו את האדם החף מפשע כתוקף. מחקרים אחרים מספקים תובנה נוספת לסיבות למגמת ההתפתחות ההפוכה (נסיגה) ומקרים בהם זה לא יקרה.
ב-2007 נעשה מחקר בנושא סוגסטיביליות בעזרת מבחן בקרב ילדים בני 4 ו-9. ילדים קראו סיפור קצר יומיים לאחר מכן ניתן להם מידע שגוי לגבי חלק מהנושאים בסיפור. 5 עד 7 ימים לאחר מכן הילדים התבקשו לשחזר את הנושאים שהיו חלק מהסיפור המקורי, המחקר מצא שהמרחק הסמנטי היה חזק יותר כמנבא סוגסטיביות מאשר גיל כרונולוגי. ככל שהיה דמיון בין המידע השגוי מבחינת סמנטיות למידע האמיתי.
במספר מקרים ילדים בוגרים יותר היו יותר רגישים לסוגסטיה מאשר ילדים צעירים לדוגמה, ילדים בוגרים יותר נטו להגיד שיהיה תפוז בסיפור במקום אשכולית מכיוון ששניהם פרי הדר ולילדים בוגרים יש את הידע על פירות הדר כקבוצה לעיתים ילדים צעירים לא יעשו כך מכוון שאין להם עדין את הידע על קבוצת פרי ההדר לעומת זאת ילדים צעירים יותר נטו לממד לדווח בטעות על אובייקטים שהיו קרובים.
ייצוג סמנטיות
יותר סמנטי שיותר קרובים לעולם הסמנטי. למשל החלפת דמות מצוירת אחת באחרת.
זה מציין שמגמת הנסיגה בזיכרון שגוי המבוססת על אסוציאציות סמנטיות (עולם התוכן) נעשית חזקה יותר ומשפיעה ככל שהקול עולה. הנחה זו נתמכת על ידי תוצאות שהראו הילדים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
