התכונות התרפויטיות של עבודה בחימר בתרפיה באמנות ובפסיכותרפיה: סקירה
Sholt & Gavron, 2006
מטרת המאמר הינה לזהות ולהגדיר את האיכויות הדיאגנוסטיות והטיפוליות של העבודה בחימר בהמשגה בת זמננו (תיאוריית ההיקשרות, יחסי אובייקט, והתיאוריה הפסיכואנליטית). המאפיינים המרכזיים של עבודה בחימר הם:
1. הבעה דרך נגיעה, תנועה ואספקטים תלת ממדיים
2. הרפלקציה של הבנייה ותהליך הניתוח
3. התהליך הרגרסיבי
זוהו 6 גורמים טיפוליים אשר עלו מהראיונות שערכו החוקרות ומהספרות: ביסוס הבעה של רגשות, קתארזיס, הבעה עמוקה ועשירה, תקשורת מילולית, העלאת תכנים לא מודעים וקונקרטיזציה וסימבוליזציה.
בעבודה עם חימר קיימת חשיבות גם לתוצר הסופי וגם לתהליך העבודה. הדבר נגזר מההכרה שהבעה אומנותית איננה רק התוצר הסופי אלא גם תהליך יצירתה ושניהם טומנים בחובם תהליכים פסיכולוגיים משמעותיים אשר חושפים מידע חשוב על עולמו הפנימי של היוצר.
תכונות מיוחדות בסיסיות בעבודה בחימר ומשמעותן בפסיכותרפיה
נבחרו 3 גורמים טיפוליים עיקריים בעבודה בחימר:
1. הבעה דרך נגיעה, תנועה ואספקטים תלת ממדיים
עבודה בחימר טומנת בחובה חוויה אינטנסיבית, חזקה ומוחשית של מגע. המגע זוהה כאחד החושים הראשונים המתפתח אצל בני אנוש. זוהי דרך התקשורת הראשונה של תינוקות. עבודה בחימר מערבת מצב ראשוני מאוד של הבעה ותקשורת. המגע בחימר דורש גם תנועות גוף במטרה לעצב את החימר. החימר מאפשר מגוון של שפה בלתי מילולית או תקשורת ליוצר, דרכה הוא מספר על מצבו הנפשי, חייו הרגשיים.
השתמשנו בתיאוריית יחסי אובייקט לתיאור החוויה בחימר. תיאוריית יחסי אובייקט גורסת כי אדם בעל יחסים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
