העברית כלשון עילית של תרבות: תהליכי גיבוש ומסירה בימי-הביניים בארצות הים התיכון
מורג, 1985
בימי הביניים העברית הייתה לשונה של ספרות המקרא והתפילה וכמעט שלא הייתה מדוברת. בקהילות יהודיות שונות בארץ עוד בימי בית שני החלה העברית להידחק על-ידי הארמית והיוונית מכורח הנסיבות, וגם הקהילות היהודיות במצרים בבבל ובסוריה הושפעו מסביבתן.
העברית הפכה ללשון התרבות הדתית, לשון המקרא התפילה והספרות שלאחר המקרא. היקף ידיעת העברית היה תלוי בחינוך ובמורשת אב לבנו, ותלוי בקהילה. יוצא שהקהילות היהודיות היו נתונות במצב של דיגלוסיה – כלומר יחסים דו-לשוניים – מסוג מיוחד,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
