המיעוט המוסלמי וזכויות מיעוטים בהודו העצמאית
הראל-שליו, 2013
המאמר עוסק ביחסה של המדינה ההודית לקהילה המוסלמית לאחר חלוקתה של הודו הבריטית ב-1947 להודו ופקיסטן. החוקרת בוחנת את היחס הפורמלי והלא-פורמלי של מוסדות המדינה, ובהם הפרלמנט, המשטרה ובית המשפט אל המיעוט המוסלמי, בדגש על זכויות אזרחיות וקיבוציות. וזאת על מנת להבין את מקומו של המיעוט המוסלמי בחברה ההודית, וגם על מנת לעמוד על אופייה של הדמוקרטיה ההודית.
הראל-שליו פותחת בהצגת האתגרים העומדים בפני דמוקרטיות רב-תרבותיות: משטרים כאלו מתקשים ליישם שני עקרונות מרכזיים בדמוקרטיה, עיקרון הכרעת הרוב והגנה על זכויות אדם, כאשר הניסיון ליישם את הראשון הוא שעלול לפגוע בשני. בנוסף, מדינות שסועות הכוללות קהילות אתניות/דתיות רבות מתקשות ליישב ויכוחים על זהות המדינה – כל קהילה מחזיקה בזהויות משלה ודורשת הכרה, יחד עם זכויות ותקציבים המשקפים הכרה זו. כאשר מדובר בקהילת מיעוט, היא נתקלת בהתנגדות מצד קהילת הרוב. במקרה של הודו, ישנן קבוצות אתניות רבות המפוצלות מבחינה חברתית, גיאוגרפית ופוליטית, כאשר הרוב והמיעוט המרכזיים בהודו הינם ההינדואיים (כ-80%) והמוסלמים (כ-13%), בהתאמה. לכן, משטר הבנוי על הכרעת הרוב ההינדואי...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
