הכרה ללא אתיקה?
Fraser, 2001
מבוא
הכוחות עוסקים בפוליטיקה פרוגרסיבית מחולקים לשני מחנות. מצד אחד, נמצאים התומכים ב"חלוקה-מחדש". בהתבסס על מסורת ארוכה של ארגון עבודה סוציאליסטי ושוויוני, שחקנים פוליטיים עם אוריינטציה זו מחפשים להשיג חלוקה שוויונית וצודקת יותר של משאבים וסחורות. מצד שני, נמצאים התומכים ב"הכרה". בהתבסס על חזון מודרני יותר של חברה "סובלנית להבדלים", הם מחפשים ליצור עולם שבו הצורך להיטמע בחברת הרוב או בתרבות הדומיננטית ולהסתגל לנורמות שלה, כבר לא יהיה המחיר שצריך לשלם על מנת לקבל כבוד שווה בחברה. התומכים בחלוקה מחדש, שואפים לחלוקה מחדש של העושר בחברה. לעומת זאת, אנשים במחנה השני, התומכים בהכרה, מחפשים הכרה בפרספקטיבות השונות של קבוצות אתניות, של קבוצות מיעוטים, של מיעוטים מיניים, ושל הבדלים מגדריים.
מוסריות או אתיקה?
אינטגרציה בין חלוקה-מחדש לבין הכרה היא עניין מורכב. עיסוק בפרויקט שמנסה לשלב בין שתי תפיסות אלה מעלה שאלות פילוסופיות קשות. אחת משאלות קשות אלה עוסקת בקשרים שבין מוסריות לאתיקה, בין הצודק לבין הנכון, בין צדק לבין חיים טובים. סוגיית מפתח היא האם פרדיגמות של צדק שבדרך כלל קשורות ל'מוסריות', יכולות להתמודד עם טענות שעוסקות בהכרה של הבדלים – או האם יש צורך, בהקשר לכך, לעסוק בשאלות של 'אתיקה'.
הטענה של המחברת היא שניתן לבצע אינטגרציה בין חלוקה-מחדש לבין הכרה, כאשר האסטרטגיה לשילוב בין שניהם היא לפרש את הפוליטיקה של ההכרה באופן שאינו מקדם אותה ישירה לעיסוק באתיקה. במקום זאת, ניתן לפרש את הפוליטיקה של ההכרה כ"טענות לצדק", במסגרת הבנה מורחבת יותר של מהו צדק. כלומר, מרכיב מרכזי בתהליכי האינטגרציה בין חלוקה-מחדש לבין הכרה הוא לפתח תפיסה חדשה של מושג הצדק, באופן שיאפשר להבין מהו צדק מבחינה מוסרית, וללא עיסוק בשאלות אתיות.
זהות או מעמד?
המפתח לאסטרטגיה שאותה מציעה המחברת להפרדה בין העיסוק בפוליטיקה של ההכרה לעיסוק באתיקה הוא לבחון את המושג "זהות" במסגרת המודל של ההכרה. במודל זה, מה שיש צורך "להכיר" בו הוא הזהות התרבותית של קבוצות-ספציפיות. חוסר הכרה משמעותו הפחתת ערך של הזהות הקבוצתית של חברי קבוצה מסוימת, על ידי הקבוצה התרבותית הדומיננטית,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
