הכל נשאר במשפחה. פרק 9: מונרכיה שושלתית והישרדות השלטון התורשתי
Herb, 1999
ישנן שתי צורות ברורות של שלטון מונרכי קיימות במזרח התיכון. האחת עמידה והאחרת לא. במונרכיה השושלתית המשפחה השלטת מתגבשת למוסד שליטה המחזיק בידיו את המונופול על משרות מפתח במדינה. השושלת שומרת לעצמה לבחור את המלך בהסכמה כללית של המשפחה- מנגנון ירושה זה מקנה למשטרים הללו את הדינמיות הפנימית שלהם בהבנתו את התמריצים בתוך הקבוצה השלטת כך שלשיחים ולנסיכים יחידים יהיו סיבות טובות לנקוט פעולות אשר ישמרו את ההגמוניה הפוליטית של המשפחה כקבוצה מאוגדת.
סוג אחר של שלטון מלוכני במזרח התיכון מוכר לנו הרבה יותר מהמונרכיה השושלתית. במשטרים הללו המלך שולט עם אנשי חצרו והפוליטיקאים של הארמון. המלך מתמרן בין כוחות שונים- הצבא, הפרלמנט והמפלגות- וכשהוא מאבד מהמשקל שלו- המלוכה נופלת.
מונרכיה שושלתית
מנגנון ירושת השלטון הוא המפתח לעמידותן של המונרכיות. על השליטים השואפים לכתר לכונן קואליציות משפחה בכדי להשיג ולהחזיק בשלטון- לשם כך עליהם להציע לבני משפחה תמורה יקרת ערך. למשל, במדינות הבירוקרטיות בחצי האי ערב בשחר עידן הנפט, חולקו משרות ממלכתיות בכירות לבני משפחה. חלוקה זו, היא המבטיחה של השעתוק המונרכיה השושלתית. בכדי לאשר את השלטון, נדרש השיח או הנסיך השואף לכתר להבטיח את קביעות קרובי המשפחה במשרותיהם. כשישנה מחלוקת בין המתחרים, מתגייסים יתר בני המשפחה השלטת לצד אחד המתחרים. בדרך כלל המשפחה תבחר לתמוך בצד אחד ובכך תיושב המחלוקת.
ההוכחות
יש מתאם חיובי גבוה בין מונרכיה שושלתית לבין עמידות המלוכה במזרח התיכון. כל המלוכות שבהן אסרה החוקה על בני השושלת לכהן במשרות בממשלה - קרסו. ואולם, נשארו שלושה מקרי ביניים: ירדן, מרוקו ועומאן.
במקרה אחד של עומאן, לא מרחפת סכנה ממשית על המשטר, אך היא גם דומה מאוד למונרכיות השושלתיות של יתר מדינות המפרץ. בשני מקרי הביניים האחרים (ירדן ומרוקו), מתגלה בבירור פחות יציבות מבכל אחת מהמלוכות הקיימות.
המונופול על סמכויות המדינה והקשיים לחולל מהפיכה
כפי שכבר הוזכר, במונרכיות, כל משרות השלטון החשובות שייכות לשיחים ולנסיכים. עצם ריבוי השיחים והנסיכים בעלי התפקידים חשובים בממשל מקשה מאוד לחולל מהפיכה, שכן הם רבים מדי. כפי שכבר נאמר עלי ידי השאה של איראן - אלו הם אינם משטרים של "כדור אחד".
הירושה ואיכות ההנהגה
כמו רוב כללי הירושה הקבועים, זכות הבכורה הופכת את בחירת השליט לעניין של מזל בלידה. ייתכן שייעשו מאמצים לעצב את אופי האדם (וייתכן שלא) - אך חומר הגלם הינו נתון. המונרכיות השושלתיות, לעומת זאת, נמנעות מהדילמות הללו. הן בוחרות מתוכן מלכים מוכשרים - אך בה בעת הן בולמות את המחלוקות על הירושה הנובעות מכך. התוצאה היא שהמנהיגים במפרץ הם בדרך כלל באיכות סבירה.
העברת השלטון
ירושת השלטון בהסכמה כללית של השושלת מונעת מאבקי שלטון עם עלייתו של שליט חדש לכס השלטון. השלטון...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
