החינוך הבלתי פורמלי של הנוער ב"יישוב" ובמדינת ישראל
דרור, 2007
הפרק עוסק בסיפורו של החינוך הבלתי פורמלי בתקופת ה"יישוב" לפני הקמת המדינה, ובמדינת ישראל לאורך השנים. החינוך הבלתי פורמלי מחולק לשני סוגים עיקריים: הראשון הוא חינוך חברתי-ערכי חוץ-בית-ספרי, המתייחס לגורמים כמו תנועות נוער, מועדונים ובתי נוער, ויחידות "קידום נוער". השני הוא חינוך חברתי בית-ספרי, בכל הגילאים, המתייחס לתהליכי חינוך ערכי, יהודי, ציוני ודמוקרטי, ולפעילויות כגון גדנ"ע, של"ח, ידיעת הארץ ומועצות תלמידים. על פי המתואר, כלל מסגרות אלה עברו תהליכים ושינויים רבים לאורך השנים, כאשר ניתן לחלק שינויים אלה לשש תקופות מובחנות. הפרק הנוכחי מתמקד בראייה כוללת של המערכת הארגונית של החינוך הבלתי פורמלי בישראל שפעלה בכל אחת מהתקופות.
התקופה הראשונה: 1935-1919 התחלות של טרם מיסוד – תנועות נוער, מגרשי משחקים, מועדונים, קייטנות, חברות תלמידים ותחילת החינוך הקדם-צבאי
תקופה זו החלה עם הממשל הצבאי הבריטי, שהפך למנדט הבריטי ה"אזרחי" בשנת 1920. בשנת 1919 נוסד שבט הצופים הראשון, ב-1933 קיבלה "מחלקת החינוך" של ההסתדרות הציונית את האחריות על מערכת החינוך, ובשנת 1935 הוקמה "לשכת הנוער" לטיפול ב"חינוך המשלים", כלומר בחינוך הבלתי פורמלי. בתקופה זו פעלו שישה סוגים של מסגרות לחינוך בלתי פורמלי: תנועות נוער ומגרשי משחקים מחוץ לבתי הספר,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
