דפוסי שינה-ערות בלילה והרגעה עצמית מלידה עד גיל שנה: מחקר אורך התערבותי
Burnham et al., 2002
מאמר זה דן בהתפתחות דפוסי השינה של תינוקות עד גיל שנה. מתואר מחקר אורך, שבו נבדקה שנתם של תינוקות בחמש נקודות זמן שונות במהלך השנה הראשונה לחייהם. מאמר זה מעניק משקל רב לגורמים הפסיכו-חברתיים המשפיעים על תהליכי ויסות השינה. כותבי המאמר טוענים, למעשה, כי יש לראות בשנת התינוק תהליך המתפתח בתוך מערכת של זיקות גומלין, הנקראת בשם מערכת טרנזקציונלית - שנת התינוק מושפעת גם ממאפיינים הקשורים בתינוק וגם ממאפיינים של ההורים עצמם, שיש ביניהם אינטראקציה.
המאמר מתמקד באוכלוסייה נורמלית של תינוקות ומצביע על אחד הגורמים המשמעותיים המשתנים במהלך שנת החיים הראשונה: היכולת המתפתחת של התינוק להרגעה עצמית (self-soothing - SS) - יכולתו להרדים את עצמו בלי עזרת ההורים, לאחר שהוא מקיץ משנתו בלילה. החוקרים מראים, כי בין הגורמים השונים העשויים להסביר את היכולת המתפתחת להרגעה עצמית, הגורם המשמעותי ביותר הוא הזמן שבו מבלה התינוק ער במיטתו, לבדו. תינוקות שהיו להם הזדמנויות רבות יותר להישאר לבדם במיטותיהם נוטים לפתח במידה רבה יותר את היכולת להרגעה עצמית.
עבור תינוקות היכולת להרגעה עצמית, כשהולכים לישון בתחילת הלילה וכשקמים במהלך הלילה, נראה כי זהו מרכיב הכרחי להתפתחות דפוסי שינה-ערות בריאים. תיאורטית, היכולת להרגעה עצמית מתייחסת ליכולת של התינוקות לווסת מצבי עוררות. במחקר זה, הכוונה ביכולת להרגעה עצמית היא היכולת של תינוקות להירדם תחילת הלילה ולהחזיר את עצמם לישון במהלך הלילה כשהם מתעוררים.
מטרת המחקר
מטרת המחקר לנטר אובייקטיבית את דפוסי השינה-ערות של תינוקות ומשתנים אחרים הקשורים להתפתחות היכולת להרגעה עצמית במהלך השנה הראשונה לחיים. תחילה, ה-24 שעות שינה משתנים במהלך השנה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
