אפלטון ופרויד: תודעה בקונפליקט ותודעה בדיאלוג
Simon, 1973
מטרת המאמר היא להציג את הניגוד בין הגיון לבין אינסטינקט (תשוקה) כפי שבאים לידי ביטוי בהגות של פרויד ושל אפלטון. ישנם חמישה פקטורים הקשורים זה לזה ועוסקים בדמיון בין המודלים של אפלטון ופרויד:
1. כל אחד מהחוקרים, הנושא המרכזי שמעסיק אותם, הוא הקונפליקט של האדם, במיוחד הקונפליקט של הרס העצמי. כאשר אדם בקונפליקט, שני החלקים שלו מנוגדים אחד לשני והם אינם סימטריים.
2. אופי סיטואציית העבודה היא מעיין דיאלוג או דיאליקטיקה המחפש לבסס אמיתות, המתעמת עם המשתתפים לגבי עובדות והכרה של אדם בקונפליקט עם עצמו ועם האחר.
3. שני ההוגים שואבים מתוך מידע אינטרוספקטיבי, המידע של דיאלוג פנימי שנראה שמאשש את הקיום קונפליקט בתוך העצמי.
4. לכל טענה התיאוריה מתפתחת מהפרספקטיבה של המוביל הראשי בדיאלוג, ונוטה להרכיב את הפילוג בתוך הדיאלוג לאורך הקווים של הפילוג בתוך הנפש.
5. תיאוריית הנפש של אפלטון מתייחסת לנפש ככלי שיכול להתעסק בדיאלקטיקה. בעוד שהתיאוריה של פרויד מתייחסת לנפש ככלי שיכול להתעסק בפסיכואנליזה, הן כמטופל והן כרופא.
סימון, כותב המאמר, מצביע על כך...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
