שימוש חדש באומנות באבחון פסיכיאטרי
Ulman, 1992
המאמר מתאר את תפיסותיה ועמדותיה של מטפלת באומנות, שעבדה במשך תשע שנים כמטפלת באומנות במוסד פסיכיאטרי, שבו מאושפזים מטופלים בעלי הפרעות נפשיות קשות. המחברת עברה שינוי משמעותי במהלך תקופה זו, מתפיסה שבה היא חשבה שהיא המטפלת היחידה ש"אכפת לה באמת" מהמטופלים, כאשר שאר הצוות ובעיקר הפסיכיאטרים, מתייחסים לאנשים המטופלים כחולי נפש שלא ניתן לרפא אותם, ועד להבנה כי כל אנשי הצוות הטיפולי הם אנשים שאכפת להם באמת מכל מטופל ומטופל. המחברת פיתחה בעצמה טכניקות לאבחון המטופלים באמצעות ציורים, ומתארת את האופן שבו האבחון באמצעות הציורים, יכול לסייע לתהליכי האבחון של המטופלים באופן שתומך באבחונים של הפסיכיאטרים. המאמר מציג דוגמאות של אבחון מטופלים שונים שהיו מאושפזים במוסד, והמסקנות של המחברת בהקשר לשימוש בציורים ככלי אבחון פסיכיאטרי.
הסשן האבחוני
בסיוע של הפסיכולוג הראשי של המוסד, המחברת התחילה לפתח תפיסות ותובנות לגבי האופן שבו אישיות המטופלים משתקפת בציורים שלהם. מתוך דוגמאות רבות של ציורי מטופלים, המחברת פיתחה שיטה שבאמצעותה היא יכולה לאבחן קווים באישיות של כל מטופל מתוך הציורים. כל מטופל מתבקש, במהלך סשן האבחון, לצייר ארבעה ציורים. את הציור הראשון המטופל מתבקש לצייר...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
