פילוסופיה, פילוסופיה של החינוך ותיאוריה חינוכית – מהלכה למעשה

פילוסופיה, פילוסופיה של החינוך ותיאוריה חינוכית - מהלכה למעשה
אוחנה, 2003

מבוא
הוגי דעות ופילוסופים חינוכיים שלא כפילוסופים של החינוך המייצגים בד"כ מגמה פרשנית, אנליטית וביקורתית של תיאוריות חינוכיות מתוארים כאנשים המעורבים באופן העמוק והעקבי ביותר בבעיות טורדות את זמנם. הם נוקטים עמדות שיש מהן מלבד הצגה עיונית של רעיונות מעורבות אישית ומקצועית בנושאי חינוך, חברה ומדינה תוך ראיית זיקה ברורה בין שלושת מוקדים אלה. רבים מהם סבורים כי המעשה החינוכי והתיאוריה המכוונת אותו חייבים להיות מעוגנים במה שנהוג לקרוא "פילוסופיה נורמטיבית של החינוך" או לפחות להימצא בזיקה אליה. מכאן, מחנך לא יכול לפעול פעולה חינוכית אמתית אם הוא אינו בעל תפיסה מערכתית של אמונות יסוד לגבי המציאות, האדם והערכים.
עיגון המעשה החינוכי בפילוסופיה הנורמטיבית טומן בחובו יחסי גומלין בין שלושה מישורים:
• ההגות המטפיזית והנחותיה על המציאות, הידע הטוב- המה
• תרגום העקרונות הללו להגות חינוכיות- מדוע
• יישום התיאוריה החינוכית שנוצרה והמדריכה את אנשי החינוך- האיך

המה
שאלה המושגים, והתכנים המכוננים את השקפות התשתית הכוללת ולעיתים גם הלא כוללת של ההוגה. – זוהי הפילוסופיה שלו. דרכה ניתן להבין את דעותיו, עמדותיו, והשקפותיו לגבי העולם, האדם...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^