עלות תועלת ומדיניות חינוכית

סיכום בעברית בהיקף 6950 מילים, של המאמר:

Levin, H. M. (1988). Cost-effectiveness and educational policy. Educational Evaluation and Policy Analysis, 10(1), 51-69.‏

להורדת הסיכום
הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את הסיכום במייל

מחיר הסיכום: 42 ₪


זוהי כתובת הדוא"ל אליה יישלח הסיכום, הקפד להזין כתובת תקינה


אופציונלי. השם שיופיע על החשבונית


עלות תועלת ומדיניות חינוכית
Levin, 1988

התקופה הנוכחית של רפורמה חינוכית ונוקשות של תקציב היא תקופה מבשרת טובות לשיפור הקצאת משאבים לחינוך דרך הסתמכות רבה יותר על ניתוח עלות-תועלת. מאמר זה נותן סיכום של הטכניקה והיישומים שלו למדיניות חינוכית. הוא מסכם כי יש פוטנציאל רב לשימוש ביישומי עלות-תועלת בחינוך אבל יש יכולת מועטה לעשות זאת על ידי רוב קובעי המדיניות. ניתנות דוגמאות ליישומי עלות-תועלת יצרניים והמלצות ביחס להעלאת היכולת של מעריכים חינוכיים, מנתחי מדיניות ומקבלי החלטות להשתמש בכלים באופן הולם לצורך הקצאת משאבים יעילה יותר.
התקופה כנראה מעולם לא הייתה מבשרת טובות יותר לשילוב ניתוח עלות-תועלת במדיניות חינוכית. ניתוח עלות-תועלת מתייחס לשקילה של חלופות החלטה שבה העלות והיישום מובאות בחשבון באופן שיטתי. שילוב של תנועות רפורמה חינוכיות, ירידה ברישום בכמה תחומי שיפוט ועלייה ברישום באחרות, בחינה של דרכים לשפר את החינוך של אוכלוסייה מתפתחת של תלמידים מוחלשים ולחץ גובר והולך על תקציבי חינוך יצרו תמריצים לשקול שיטתית עלויות ותוצאות של דרכי פעולה חלופיות.
לדוגמה, הדו”ח של "המועצה הלאומית" על "מצוינות בחינוך" (1983) נתן המלצות רבות לשיפור חינוך. אפילו גרסאות צנועות של הרפורמות הוערכו בסך של 20 מיליארד דולר בשנה תוספת למשאבי תקציב ל-1984, השנה שלאחר הדו"ח. אולם גירעונות תקציב פדרליים צמצמו את הסיכוי למימון פדרלי נוסף. אף שמדינה וממשלים מקומיים הגיבו בנדיבות, רמות של ממשל מתקשות להרחיב מימון חינוך לאור צרכים גדלים של ציבורים אחרים (לדוגמה שירותי בריאות וסיוע ציבורי לזקנים ולעניים).
התוצאה היא שיש לקבל החלטות קשות בבחירה מבין חלופות שונות לרפורמה בחינוך ובתגובה לתחומי חינוך אחרים כגון עלייה וירידה ברישום ועלייה באוכלוסייה של תלמידים מוחלשים חינוכית. ברור כי עלויות כמו גם תוצאות חינוכיות צריכות לבוא בחשבון בקבלת החלטות.
מחקר מהעת האחרונה העריך את העלויות ואת היעילות של ארבע התערבויות שונות (חונכות בין גילית, הוראה בעזרת מחשב, הארכת יום הלימודים והקטנת הכיתות) לשיפור הישגים במתמטיקה ובקריאה בבית ספר יסודי. התכנית הכדאית ביותר מבחינת עלות-תועלת, חונכות בין גילית הביאה לפי ארבע נקודות לכל דולר של עלות לעומת תכנית עלות-תועלת פחותה ביותר, הערכת יום הלימודים. במילים אחרות, גישה של עלות-תועלת פחות מכול מבין ארבע החלופות תדרוש כ-400 דולר לתלמיד להשגת אותם רווחים שהתקבלו מהשקעת 100 דולר לתלמיד בהקצאה לגישה של עלות-תועלת כדאית ביותר.
כיום, ניתוחי עלות-תועלת לעתים רחוקות משמשים לקבלת החלטות בחינוך. מעריכים וחוקרים של חינוך מוכשרים בתחומים שלא כוללים ניתוחי עלות ועל כן נדיר שעלויות נכללות בהערכות חינוכיות. אכן, נדיר שקובעי מדיניות ואנשי מקצוע בחינוך מכירים את המושגים, אפילו שהם מצהירים לעתים קרובות על כך שהם מבקשים מדיניויות עלות-תועלת. סתירה זו כביכול נפתרת לאחר שמבינים כי הם חושבים על עלות-תועלת כאמת מידה כללית הקשורה לתכניות "טובות" ולא טכניקה של הערכה המספקת מידע מסוים על עלויות ותועלת.

מהו ניתוח עלות-תועלת?
לפני שנמשיך חשוב להבחין בין המונח עלות-תועלת לבין עלות-רווח ועלות-שימושיות. כל אחד מאלה מתאר גישה שיכולה להשוות בין עלויות ותוצאות של חלופות חינוכיות, אולם עלות-תועלת מעריכה תוצאות במונחים חינוכיים (לדוגמה, הישגי תלמידים), עלות-רווח מעריכה תוצאות במונחים של ערך כספי ועלות-שימושיות מעריכה תוצאות במונחים של ערך סובייקטיבי עבור מקבלי ההחלטה. יש להם מתודולוגיה משותפת במונחים של מדידת עלות אבל הם נבדלים במדד של תוצאות חינוכיות.
לכלכלנים היה מסורתית עניין רב יותר בניתוח עלות-רווח מפני שהוא משמש כמדריך כולל לביצוע השקעות ציבוריות. לעומת זאת, עלות-תועלת שימושית יותר למעריך או לקובע מדיניות בתחום מדיניות מסוים כגון חינוך אשר חייב לקבוע את הגישה בעלות נמוכה ביותר כדי לעמוד ביעד חינוכי כגון צמצום נשירה או העלאת הישגים בקריאה. ניתוח עלות-שימושיות יעיל ביותר לאנשי מנהל אשר חייבים לבחור מבין חלופות עם מידע חסר על תועלת או רווחים.
מחקרים מוקדמים של עלות-רווח בחינוך העריכו את היחסים בין סוגים שונים ורמות חינוך לבין השכר של עובדים כדי להבטיח את הערך של צמצום נשירה, של חינוך מקצועי או של תוספת חינוך. מחקרים אלה נקראים באופן מתאים יותר מחקרי עלות-רווח מפני שהם משווים בין עלויות ורווחים של השקעות חלופיות שונות בחינוך שם העלויות והרווחים מתבטאים במונחים כספיים.
אולם, רוב הבעיות הניצבות בפני קובעי מדיניות ואנשי מנהל בחינוך נוטות להתמקד בתכנית והחלטות משאבים שם הוצאות יכולות להיות מוערכות רק במונחים של חינוך או במונחים של הסבירות להשגה של יעדים מסוימים בחינוך. לדוגמה, מטרות תכניות אופייניות כוללות העלאת הישגי תלמידים, צמצום נשירה, העלאת השתתפות במסלולי לימוד מסוימים ועוד. מדדי תוצאות כוללים בחינת הישגי תלמידים, שיעורי נשירה ורמות השתתפות תלמידים אבל לא תמיד אפשר להמיר תוצאות אלה לרווחים בדולרים. לפיכך, השימוש בניתוחי עלות לקבלת החלטות בחינוך נטה להתמקד תחילה בעלות-תועלת שם העלויות והתועלת החינוכית של חלופות שונות ניתנות להשוואה. רק בתקופה האחרונה התפתחו היישומים של ניתוח עלות-תועלת לחינוך.
מחקרי עלות-תועלת נעשו על בחירת מורים, רדיו וטלוויזיה חינוכיים, בחירה בתכנית לימודים במתמטיקה, הוראה בעזרת מחשב והארכת יום לימודים, הקטנת כיתות וחונכות בין גילית.
הטכניקה הבסיסית הייתה לקבל תוצאות על יעילות בחינוך מכל חלופה על ידי שימוש בפרוצדורות הערכה סטנדרטיות או במחקרים ולשלב מידע זה עם נתוני עלות שהופקו מגישת הרכיבים. גישת הרכיבים פותחה כדי להעניק דרך שיטתית למעריכים לאמוד את העלויות של התערבויות חברתיות. זה יושם לא רק לבעיות עלות-תועלת אלא גם לקבוע את העלויות של תכניות חינוך אחרות לצורך תכנון מקומי ושל המדינה.

מדידת עלות-תועלת
הכוח העיקרי של שיטת הרכיבים הוא שהיא מבוססת על גישה ישירה להערכת עלויות המובנת למעריכים ולקובעי מדיניות תוך עמידה בסטנדרטים מחמירים של מתודולוגיות כלכליות. הגישה יכולה להילמד על ידי אנשים בלא רקע טכני משמעותי בכלכלה ובשיטות לחישוב עלויות, ועל כן נדרשות עצות טכניות מעטות. כדאי להציג את השלבים הבסיסיים של הגישה.
לפני ביצוע ניתוח עלות אנחנו צריכים לדעת מהי הבעיה הדורשת החלטה, כיצד למדוד יעילות, אילו חלופות נשקלות ומה התועלת שלהן. אנחנו מניחים שבעיה התעוררה על סדר יום של מדיניות הדורשת מענה. הבנה זהירה של הבעיה היא חיונית כדי לגשת לפתרון. לאחר שהבעיה נוסחה נחוץ לשקול כיצד לאמוד את היעילות של הפתרון. לצורך כך יידרשו ממדים ומדדים ברורים של תועלת.

בהינתן הבעיה ואמת המידה להערכה של תועלת של פתרונות מוצעים, דרוש לנסח התערבויות או תכניות חלופיות. החיפוש אחר התערבויות כאלה צריך להיות רחב ויצירתי ככל האפשר. הליך זה מפנה את הבמה להערכה של התועלת של החלופות, הליך קשור לשימוש סטנדרטי של שיטות הערכה. אומדנים של תועלת יכולים להיות מופקים מהערכות קודמות או מהערכות לפי מידה למטרה הנוכחית. ברור כי האחרון עולה הרבה יותר מבחינת זמן ומשאבים אבל ייתכן שהוא כדאי אם מחקרים קודמים אינם בנמצא ואם יישומים של משאבים של חלופות הם משמעותיים. בבירור, הערך של הערכה חייב להיות תלוי במה שעומד על הכף ואם מוצדקת העלות של ביצוע הערכה.
חשוב להדגיש שהערכה של תועלת היא נפרדת מהערכה של עלויות. מרבית ההערכות הסטנדרטיות שנועדו לאמוד את התועלת של התערבות מתאימות גם לשילוב במחקרים של עלות-תועלת. אפשר למצוא אותן בספרות הערכה סטנדרטית. ניתוח עלות לא נמצא באופן טיפוסי בספרות הערכה כללית ופותח באופן עצמאי כתת-התמחות

אומדן עלות
העלויות של התערבות מוגדרות כערך של המשאבים שהחברה מוותרת עליהם לצורך ההתערבות. ניתן להתייחס אליהם כרכיבים של התערבות והערך החברתי של רכיבים אלה מהווה העלות הכוללת. בשלב מאוחר יותר אפשר לאמוד את החלוקה של עלויות אלה בין סוכנויות קבלת החלטות וישויות אחרות. לפיכך, השיטה מבקשת לזהות ולוודא באופן שיטתי את הערך של הרכיבים הדרושים לכל חלופה הנשקלת.
גישת הרכיבים לאומדן עלות כוללת שלושה שלבים נפרדים: 1) זיהוי רכיבים, 2) קביעת ערך או עלות של הרכיבים והעלות הכוללת של ההתערבות, 3) ניתוח עלויות במסגרת כיוון מתאים של החלטה.
1. זיהוי רכיבים. הצעד הראשון הוא לוודא אילו רכיבים דרושים להתערבות. מרבית ההתערבויות החינוכיות דורשות כוח עבודה, ועל כן עניין ראשוני הוא לציין את הכמות ואת המאפיינים של הסגל. בבירור, אנחנו מעוניינים לדעת אם הסגל הוא במשרה חלקית או מלאה ואת סוג הכישורים והמיומנויות הנדרשים מהם. מעבר לכך אנחנו צריכים לזהות מתקנים, ציוד, חומרים ורכיבים או משאבים אחרים הדרושים להתערבות.
זיהוי של רכיבים דורש רמת פירוט מתאימה כדי להבטיח שכל המשאבים נכללים ומתוארים בהתאם כדי לנקוב בערכי עלות. מסיבה זו, החיפוש אחר רכיבים חייב להיות שיטתי ולא סיבתי. המקורות העיקריים לנתונים אלה הם דו”חות כתובים, תצפיות וראיונות. דו”חות כתובים בדרך כלל כוללים לפחות סיכום השתלשלות קצר ותיאור של ההתערבות. כמה מספקים גם רשימה מפורטת של סגל ושל משאבים אחרים. אלה יכולים לשמש כדי לבנות רשימה בסיסית של רכיבים דרושים. הניסיון שלנו מלמד שהמידע בדו”חות אלה אינו מלא לעתים קרובות וחסרים פרטים מספיקים על היבטים איכותניים של הרכיבים. לדוגמה, הדו”ח עשוי לפרט מספר מורים, מתאמים ואנשי סגל אחרים, בלא לציין פרטים חשובים לגביהם כגון רמת הניסיון, הכשרה, השכלה או דרישות מיוחדות אחרות.
על כן, מקורות אחרים של מידע חייבים לשמש כדי לאמת ולהוסיף נתונים על רכיבים מהערכות ודו”חות תיאוריים. אם ההתערבות נעשית באתר קרוב, ייתכן שאפשר לבקר ולאסוף נתונים נוספים על רכיבים דרך תצפית. מקור בעל ערך שלישי הוא ראיונות, כאשר...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^