סכסוכים כתתיים בלבנון: השורשים ההיסטוריים

סיכום בעברית בהיקף 2909 מילים, של המאמר:

Iqbal, J. (1990). Sectarian strife in the Lebanon: its historical roots. International Studies, 27(4), 309-324.‏

להורדת הסיכום
הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את הסיכום במייל

מחיר הסיכום: 42 ₪


זוהי כתובת הדוא"ל אליה יישלח הסיכום, הקפד להזין כתובת תקינה


אופציונלי. השם שיופיע על החשבונית


סכסוכים כתתיים בלבנון: השורשים ההיסטוריים
Iqbal, 1990‏

הראשית של הסכסוך בין הקבוצות האתניות בלבנון מתחיל כבר בתחילת המאה ה-16, כאשר העותמאנים שכבשו את סוריה ואת הר הלבנון ארגנו מחדש את המבנה האדמיניסטרטיבי באזור. כחלק מתהליך זה, בשנת 1590 הם ייסדו אמירות בהר הלבנון. בזמן ייסוד האמירות, האזור אוכלס על ידי שתי קבוצות אתניות: המארונים – בעיקר בצפון, והדרוזים – בעיקר בדרום.
המארונים הם כת נוצרית, שהופיעה בצפון לבנון במאה השביעית. למרות שהגדרה של הקבוצה היא מן האספקט הדתי, הכוונה היא לקבוצה אתנית של סורים ממוצא ארמני שאימצו את האמונה המונותליטית, כלומר האמונה כי שאף-על-פי שלישו היו שתי מהויות: אלוהית ואנושית, היה לו רק רצון אחד. כתוצאה מכך הכת נרדפה על ידי השליט ג'סטיניאן השני, שהחשיב אמונה זו לכפירה. כתוצאה מהרדיפה וגם כתוצאה מגירושים על ידי קבוצות ערביות מוסלמיות, המארונים התכנסו לאט לאט והתיישבו בעיקר בהר הלבנון. לקראת סוף המאה ה-12 הכנסייה המארונית נטשה את האמונה המונותליטית, ונכנסה לשותפות חלקית עם רומא.
הדרוזים, מן הצד השני, הם כת שנפרדה מהאסלאם ונחשבה גם היא, לכפירה. הדרוזים נפרדו מהכת השיעית באיסלאם, שגם היא, בעיני הסונים, נחשבה לכפירה. הדרוזים הופיעו לראשונה בחלק הדרומי של הר הלבנון. הכת עלתה בעקבות האמונה בקדושה של החליף השישי של מצרים, חכים, שהכריז על עצמו כהתגלמות האחרונה של האלוהות. שניים ממאמיניו הפיצו את הדוקטרינה של חכים באזור דרום הר הלבנון, לאחר שהתאימו אותה לפילוסופיה האיסלאמית.
המערכת הפיאודלית הממלוכית המשיכה להתפתח תחת החוק העותמאני והגיעה לשיא התפתחותה עם ייסוד האמירות. המשמעות של ההופעה של האמירות כמוסד מרכזי מאחד בין משפחות פיאודליות שלחמו זו בזו הייתה התגבשות של הפיאודליזם כבסיס אידאולוגי של הממשל. במשך כל שנות האמירות (1590-1841), היא נשלטה על ידי שתי משפחות בלבד, וכתוצאה מכך היא הייתה יציבה יחסית. במשך הזמן נוצרים מארונים התחילו לעבור לכיוון דרום הר הלבנון, אזור שהיה מיושב על ידי דרוזים בלבד עד אז. למרות שהסיבה לתנועה זו אינה ברורה כיום, ידוע שהיא התאפשרה מכיוון שהלורדים הפיאודליים העניקו למארונים הגנה, וכן חופש הן לתנועה והן לאמונה דתית.
לכן, הכנסייה המארונית גדלה ופרחה בחסות הלורדים הפיאודליים. הנזירים עיבדו את האדמה של הלורדים הפיאודליים, וכבשו אדמות שהיו בלתי מעובדות עד אז, וקנו אדמות ככל שיכלו. מלבד הפיתוח הזה, התרחש גם שינוי סוציואקונומי מיוחד: העלייה והגדילה של תעשיית המשי באמירות. המארונים שהגיעו מצפון, והיו יצרני המשי העיקריים, הפכו לאיכרים בעלי אדמה קטנים מסוג שלא היה ידוע קודם לכן באזור כולו, שהתבסס על לורדים וואסלים שאינם בעלי אדמה. סוחרי משי ויזמים אחרים, רובם נוצרים, החלו להופיע בהדרגה בערים שגדלו, והיוו מעמד ביניים חדש, שלא היה קיים קודם לכן. הם גדלו גם במספרם וגם בעושרם היחסי, השפיעו על יחסי המסחר באזור, ותרמו לפיתוח המסחר עם אירופה.
בעקבות תעשיית המשי, שהפכה למקור ההכנסה המרכזי, והתפתחות הערים הנוצריות (בעיקר מארוניות) הפאודליזם החל לסגת. הגידול בתעשיית המשי סייע גם לשילוב של הקבוצות הסוציואקונומיות השונות שחיו ביחד בהר הלבנון, אך הכוח הכלכלי החזק בלבנון בסוף המאה ה-18 היה הכנסייה המארונית. בתחילת היחסים הכלכליים של הכנסייה עם הלורדים הפיאודליים האינטרסים של שני הצדדים השתלבו והכנסייה הייתה הצד התלוי והחלש יותר. אך עם התחזקותה של הכנסייה המארונית, היא הייתה יכולה לשאת בעלויות האדמיניסרטיביות ללא עזרת הלורדים. מגמה זו התחזקה גם בעקבות שינוי ארגוני ורפורמה בתוך הכנסייה עצמה. הכנסייה החלה להיאבק בלורדים הפיאודליים גם כדי להגן על איכריה וגם משום שתפסה את הלורדים כיריביה הפוליטיים.
במקביל, בתחילת המאה ה-19, התגלע סכסוך בין המשפחות הפיאודליות על משרת האמיר. הכנסייה המארונית מצאה בכך הזדמנות להתערב בסכסוך בין באשיר השני, האמיר המארוני, לבין המשפחות הדרוזיות. הכנסייה עזרה לבאשיר השני לגבור על הדרוזים וליישב מחלוקות פיאודליות. בעקבות התערבות זו, נוצר העימות הישיר בין המארונים לבין הדרוזים לקראת אמצע המאה ה-19.
בעקבות ההתערבות של המארונים...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^